ת"ק 4688-01-16 הררי נ' חגואל ואח'

בתביעה הנדונה טוען התובע כי הנתבעים, אשר רכשו ממנו נחלה במושב כפר ברוך, חייבים לשלם לו סך של 15,000 ₪, כהחזר תשלומים שקיבלו מאת מושב כפר ברוך בשנת 2015 כתקבול בגין הנחת מסילת רכבת במשבצת הקרקעית של המושב.

לטענת התובע, הנתבעים חייבים בתשלום אף אם מועדי התשלומים בפועל יהיו לאחר מסירת החזקה בנחלה ואף אם ישולמו לחשבון הנתבעים במושב.

הנתבעים רכשו מאת התובע נחלה במושב כפר ברוך ושטחים חקלאיים (להלן : "הנכס") בהתאם להסכם מכר שנחתם בין הצדדים ביום 31/3/11 ואשר העתקו צורף לכתב התביעה (להלן : "הסכם המכר").

ביום 5/6/16 התקיים דיון בפני בו נכחו התובע ביחד עם רעייתו וכן בנם מר אריאל הררי והנתבעים. מר אריאל הררי אשר ביקש לטעון בשם התובע טען כי הוא היה הגורם שניהל את המו"מ למכירת הנכס.

מר אריאל הררי הסביר במועד הדיון כי (בעמ' 2 לפרוטוקול מול השורות 4-6): "ידעתי שהמחיר של הנכס יעלה כתוצאה מכך שהרכבת תעבור שם וגם הנתבעים ידעו ולכן רצו את הנכס. באותו השלב שמכרנו לא היתה רכבת עדין ולכן עלתה האופציה שאולי לא תהיה רכבת אז למה לשלם".

מר הררי הפנה לסע' 4.10 להסכם המכר הקובע כי : "כל התקבולים המגיעים למוכר ו/או לנחלה בגין פיצויים המשולמים על רכבת ישראל בגין הנחת מסילת רכבת במשבצת הקרקעית של המושב – שייכים למוכר בלבד גם אם מועדים התשלומים בפועל יהיו לאחר מועד מסירת החזקה...".

בהתאם לכך, טוען התובע כי כל סכום המגיע מרכבת ישראל צריך להשתלם לתובע.

הנתבעת 1 טענה בפני כי בפעם הראשונה שבה התקבל תגמול, בשנת 2013 העבירו הנתבעים את הכסף לידי התובע, למרות שלשיטתה ספק אם מדובר היה בכספים מהרכבת או רווחים אחרים שמחלק המושב ואולם אין חולק כי הכספים הועברו באותו מועד, בשונה מהכספים שהתקבלו בשנת 2015 כפי שיפורט להלן.