ת"ק 46803-06-15 פרץ נ' איסתא ישראל בע"מ

רקע

1.זוהי תביעה קטנה, שהוגשה ע"ס 23,104 ₪, הגם שכבר במהלך כתבי הטענות התברר שסך של 14,220 ₪ מתוך התביעה שולם (לאחר הגשת התביעה, ועל כך עוד ייכתב להלן), ואילו במהלך הדיון התברר שסך נוסף של 4,545 ₪ אינו שנוי במחלוקת, ולפי ספרי הנתבעת הוצא לגביו שיק, אך ככל הנראה טרם נפרע (התובע טוען שהשיק גם לא התקבל). מכאן, כי המחלוקת בפועל היא על סך 4,339 ₪.

העובדות

2.סיפור המעשה הוא כזה: התובע רכש חבילת נופש במסגרת טיול מאורגן שמשווקת הנתבעת, עבור 5 נוסעים – הוא, 2 בנותיו, אחיו ובת-אחיו, במחיר כולל של 23,216 ₪. ימים ספורים לאחר ההזמנה התברר, שאחת מבנותיו של התובע לא תוכל להשתתף בטיול, והוא ביקש לבטל את השתתפותה. הנתבעת נענתה לבקשתו, בכפוף לתשלום דמי ביטול כקבוע בחוק, בסך 100 ₪. ביטול זה הוא מקור התשלום בסך 4,545 ₪, שאמור היה לשקף החזר דמי ההשתתפות של נוסע אחד מתוך חמישה, בניכוי דמי הביטול. כאמור, תשלום זה בפועל ככל הנראה לא בוצע.

3.מספר ימים נוספים חלפו, וכ-19 יום לאחר מועד ההזמנה (ו-13 יום לפני מועד הטיסה המיועד) התברר כי גם בת-אחיו של התובע לא תוכל להשתתף בטיול, והתובע ביקש לבטל גם את השתתפותה. כאן כבר התעורר קושי, שכן הנתבעת טענה, כי ביטול כזה כרוך בתוספת תשלום (הצדדים חלוקים לגבי הסכום שהיה על התובע לשלם), זאת לאור החשבון הבא: הביטול המבוקש דורש מעבר מהזמנת חדר זוגי (2 אורחים) לחדר יחיד, שעלותו יקרה (לאורח) מאשר עלות החדר הזוגי; והגם שעם ביטול אחד הנוסעים קמה זכות להחזר, הרי שהחזר זה כפוף לדמי ביטול (הפעם לא בסך 100 ₪, אלא בהתאם למחירון ביטולים של ספקית החבילה, חברת "נתור"); ובפועל, התוספת לנוסעת שנשארה גבוהה מההחזר לנוסעת המבטלת – ועל כן כרוך המהלך כולו בתוספת תשלום. לחילופין, הציעה הנתבעת כי הבת תישן בחדר אחד עם התובע ואחיו, שאז יהיה הדבר כרוך בהחזר כספי מסוים, לאור ביטול של חדר ותוספת אורח שלישי בחדר היחיד.

4.שתי חלופות אלה לא נראו לתובע, בשים לב לכך לגילאי כל המעורבים, והוא ביקש לבטל את העסקה בכללותה. גם לכך נאותה הנתבעת, אולם בכפוף לתשלום דמי ביטול (בהתאם למחירון הביטולים של ספקית החבילה).

5.דמי ביטול אלה – בסך של 550$ לאדם (500$ דמי ביטול, ועוד 50$ דמי טיפול – כולם, לשיטת הנתבעת, סכומים הנגבים ע"י הספקית) – הם ביסודה של המחלוקת, אולם יובהר, כי לשיטת הנתבעת – כפי שעלה בדיון, אך לא בכתבי הטענות – בפועל נגבה סכום נמוך יותר כדמי ביטול, ומדובר, כאמור לעיל, ב-4,339 ₪ ₪ בלבד, הוא הסכום שנותר מהתביעה.

המחלוקת

6.מוקד המחלוקת בעניין זה נוגע בשאלה, אם הודע לתובע מראש על אודות שיעור דמי הביטול.

7.הסכום שאינו שנוי במחלוקת כי היה על הנתבעת להחזיר לתובע, בסך של 14,220 ₪, רבץ כשיק שלא נפרע במשרדי הנתבעת תקופה ממושכת, של כ-3 חודשים ויותר – וגם באשר לסיבות לכך חלוקים הצדדים: התובע טוען, כי הנתבעת סרבה לדרישתו למסור לו את השיק ביחד עם הספח שלו, אותו היה עליו להציג בהנהלת החשבונות שלו, לשיטתו; הנתבעת טוענת, כי את הספח היא צריכה לחשבונותיה-שלה, ולא היתה מניעה ממסירת השיק לתובע עם צילום של הספח. כך או אחרת, בשל נימוק "עקרוני" זה בושש התשלום מלהתבצע במשך זמן ניכר. מכל מקום, מאחר שלעניין זה חשיבות בעיקר לשאלת הוצאות ההליך, לא אתעכב עליו עוד, למעט התייחסות קצרה בסוף פסק-הדין, בעת שקילת ההוצאות.