ת"ק 4679-11-14 שמואלי נ' בן משה

1. לפני מונחת תביעה להשבת כספים, ששולם במסגרת משא ומתן, שהתנהל בין הצדדים, להקמת שותפות עסקית.

יצוין כבר עתה, כי בתיק זה לא הוגש כתב הגנה, אולם לפנים משורת הדין התרתי לנתבע להעלות את הגנתו בעדותו ובסכומיו במסגרת הדיון שהתקיים בפני.

2. בדיון שהתנהל בפני העידו התובע, עד מטעמו והנתבע.

3. לטענת התובע הוא ניהל משא ומתן להקמת שותפות עסקית עם הנתבע, אשר ניגש למכרז פומבי שהוצע על ידי עיריית יהוד- מונוסון בעניין הקמת שלט אלקטרוני בתוך רחבי העיר. במסגרת המשא ומתן, טען התובע, דרש ממנו הנתבע לשלם לו "דמי רצינות" בסך 5,000 $ על חשבון העסקה, וכן הורה לו לשלם לחברה בשם תדמית בע"מ המתקינה את השלטים סך של 10,000 ₪. קבלה בדבר הסף האמור צורפה לכתב התביעה. לאחר ששולמו הסכומים האמורים, התברר לו, לטענתו, כי המדובר במצג שקר, כי שלט אחד כבר היה מותקן, כי ההתקנה לא עלתה כי שהנתבע טען בפניו וכי בפועל, העירייה כלל לא אישרה את המכרז וממילא לא בטוח כי ניתן היה להוציאו לפועל.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המו"מ להקמת השותפות לא יצא מן הכח אל הפועל ואין גם מחלוקת על בצוע התשלומים הנ"ל בידי התובע לנתבע.

4. הנתבע, כאמור, לא הגיש כתב הגנה ובמסגרת הדיון בפני טען כי הסך של 5,000 $ שולם לו על חשבון הוצאות, שהיו לו באופן אישי ולכן לא הוציא חשבונית על סכום זה. באשר ל- 10,000 ₪ טען כי "לא רק שלא שילם לי לקח לי את השלט ולא החזיר לי אותו עד היום והוא צריך להיות נתבע ולא תובע... שיביא לי את השלט ונדון ב 5,000 דולר. שיביא את השלט נקזז הוצאות ואני אתן לו ההפרש... אין לי פה קבלות".

5. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ונספחיו, שמעתי את הצדדים והעד מטעם התובע הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל מן הנימוקים הבאים:

א. באשר ל- 5,000 דולר- עדותו של התובע היתה אמינה סדורה ומתקבלת על הדעת בנסיבות העניין. גרסתו באשר לקבלת הסך האמור מתיישבת אף עם גרסתו של הנתבע, שאישר כי קיבל לידיו סכום זה. בהקשר זה יצוין כי גרסתו של הנתבע לא היתה עקבית והשתנתה מעת לעת ככל שהתברר הדיון בסוגיה זו. התובע העיד כי המדובר בדמי רצינות לקיום העסקה. גם הנתבע אישר תחילה כי הכסף ניתן לו בעבור "דמי רצינות" אולם בהמשך טען כי "זה היה עבור הוצאות ודמי רצינות" (פרוטוקול עמ' 3 שורה 31) ולבסוף טען כי "זה היה כסף אישי שלי שהוצאתי עבור הוצאות, זה לא היה עבור עסקה". בניגוד לעדותו של התובע, שהיתה עקבית ומהימנה ואף נתמכה בעדותו של העד מטעמו, עדותו של הנתבע נסתמכה על אמירות כלליות ולא מבוססות וממילא לא סיפקה הסבר מניח את הדעת מדוע לא השיב את הסך האמור לתובע שעה שהשותפות ביניהם לא יצאה לפועל.

ב.באשר לסך של 10,000 ₪ אני קובעת כממצא עובדתי כי סכום זה ניתן על חשבון עסקת השותפות שהיתה אמורה להיות מוקמת. סכום זה הועבר לחברת תדמית בע"מ, שהיתה אמורה להתקין השלטים, וזוהי חברה שעד עתה עובדת עם הנתבע. על אף דבריו של הנתבע, התובע הציג בפני בית המשפט קבלה בדבר תשלום הסך האמור.