ת"ק 46763-03-14 גניש נ' דומיקאר בע"מ ואח'

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעת טענה כי בעת שרכבה היה בחנייה ליד הבית, פגעה בו הנתבעת 3, שנסעה לאחור, וגרמה לו נזק.

בעלה של התובעת (להלן: רפאל) טען כי לאחר שהחנה את הרכב ונכנס לחצר הבית, בעת שהחל לעלות במדרגות הכניסה, שמע מכה, הסתובב וראה רכב שברולט שחור שנסע לאחור ופגע ברכבו. לפי גרסתו של רפאל, חזר לכביש ושוחח עם הנתבעת 3 שנהגה ברכב (להלן: הנהגת), אשר ירדה מהרכב אולם סירבה למסור פרטים, ולאחר מכן נכנסה חזרה לרכב ונסעה מהמקום. התובעת עתרה לפיצוי בסך 2,791 ₪ בגין עלות תיקון הנזק על פי הצעת מחיר, ועוד 500 ₪ עבור הוצאות.

2.הנתבעות טענו בהגנתן כי לא היה כל אירוע תאונה, או כי היה אירוע שרכב הנתבעת לא היה מעורב בו. בכתב ההגנה לא נכללה כל טענה עובדתית באשר לנסיבות המקרה ולסיבה בגינה סבורה התובעת כי רכבן מעורב בתאונה.

בהתאם לגרסת הנהגת, היא חנתה מול ביתה של התובעת, כאשר הגיע רפאל והחל לצעוק עליה כי פגעה ברכבו. הנהגת הסבירה כי נלחצה לנוכח ההאשמות, שלוו בהרמת הקול, ולכן סירבה למסור את פרטיה.

בעלה של הנהגת (להלן: העד) טען בדיון כי רפאל הגיע לאחר שחנו מול ביתו, והחל לצעוק עליהם ששרטו את רכבו. העד הסביר את העובדה שלא מסרו את פרטיהם בכך שרפאל לא דיבר בנימוס, ולדבריו: "אני לא שומע בן אדם שמתחיל לצעוק עלי."

דיון והכרעה

3. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, אני מעדיפה את גרסתו של רפאל ועל כן יש לדעתי לקבל את התביעה ברובה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, הנהגת והעד אישרו כי נסעו בקרבת רכבה של התובעת. הצדדים אינם חלוקים על כך שכבר במקום האירוע הנטען העלה רפאל את טענותיו שהנהגת פגעה ברכבו, ויש בכך כדי לחזק את גרסת התובע להתרחשות התאונה כנטען על ידו. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה יחליט רפאל בלא כל בסיס לטעון כנגד הנהגת דווקא כי היא פגעה ברכב העומד במקום חנייה, בהעדר פגיעה כזאת בפועל.

בהתאם להצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה, הרכב נבדק במוסך יומיים בלבד לאחר התאונה, ויש בכך כדי לתמוך בגרסת התובעת ובעלה, כי אכן היה אירוע נזק סמוך לפני בדיקת הרכב.

שנית, גרסת הנתבעות הובהרה רק בעת הדיון, בעדותה של הנהגת, ובלא שהוצג בפני בית המשפט העתק הודעתה של הנהגת או גרסה כתובה כלשהי שהעבירה לנתבעת 1 (משכירת הרכב) או לנתבעת 2 (מבטחת הרכב). בנסיבות אלה, כל עדותה של הנהגת באשר לנסיבות האירוע היא בבחינת "עדות כבושה", שמשקלה מועט.

יתרה מזו, יש קושי בקבלת גרסת הנהגת: לא ברור מדוע צריכה הנהגת לאסוף את בתה ובעלה, כדי לחנות ליד הגן ולעזוב את הרכב. סביר יותר להניח כי הנהגת אספה את בעלה ובתה ליד הגן של הבת, ורצתה לנסוע מהמקום – שכן אם בכוונתה לחנות ולהשאיר את הרכב ליד הגן, אין כל טעם בעליית הבעל והבת לרכב רק לצורך חנייתו.

שלישית, גרסת העד כי אמר לתובע להזמין משטרה, וכי חנו והלכו הביתה, תמוהה. לו היה רכב הנתבעות נותר במקום, בלא שנמסרו פרטי הנהגת, בעת שהתובעת ורפאל סבורים שאותו רכב גרם נזק ברכבם – היה רפאל בוודאי מזמין המשטרה כדי לנסות ולאתר את הנהגת, או ממתין לשובם כדי לשוחח עמם שוב.

רביעית, העד טען בדיון כי לא ניגש לרכב התובעת, למרות שאשתו הואשמה בגרימת נזק באותו רכב. התנהלות זו אינה סבירה. נראה אך טבעי כי אדם היושב ברכב אשר נטען שפגע ברכב אחר, ובקש לראות במה מדובר, ולו כדי לטעון כי אין כל נזק, או כי הנזק הקיים לא נגרם מהרכב בו נהגה אשתו.

חמישית, הנהגת ובעלה לא הכחישו כי עזבו את המקום בלא שנמסרו פרטיהם לתובעת או לבעלה. מאחר שנטען נגדם כי הרכב בו נסעו פגע ברכב התובעת, היה עליהם למסור פרטים בהתאם לחובה הקבועה בסעיף 145 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. אין כל הצדקה לעובדה כי בשל העובדה שרפאל לטענתם הרים את קולו, ראתה עצמה הנהגת פטורה מחובתה למסור פרטים – ולו כדי שהמחלוקת באם אירעה תאונה אם לא, תיפתר באופן ובמקום הראוי.

4.באשר לסכום הפיצוי:

אמנם, לא הוצגה חוות דעת שמאי או חשבונית על תיקון הרכב בפועל. עם זאת, לנוכח סכום התיקון בהתאם להצעת המחיר, פנייה לשמאי היתה מביאה להוצאה משמעותית נוספת, בסכום גבוה יחסית לעלות התיקון.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי בסכום הצעת המחיר ללא מרכיב המע"מ, קרי, סך של 2,366 ₪.

סוף דבר