ת"ק 46751-11-15 יפרח נ' צינם

בפני תביעה על סך 20,000 ₪.

התובעת הזמינה אצל הנתבע, שהוא בעל עסק ליצור גדרות ושערים, התקנת גדר, תיבת דואר, שער ומאחז יד. ההזמנה בוצעה בתאריך 10.6.14 ומועד האספקה נקבע ל-30 יום. כעת טוען הנתבע כי מדובר היה ב30 ימי עסקים (דהיינו 6 שבועות) אך דבר זה לא נרשם בהזמנה.

על פי ההזמנה גובה הגדר היה אמור להיותכ-65 ס"מ אך לאחר מספר זה נרשם גם 70 ס"מ. מחיר ההזמנה נקבע ל-11,000 ש"ח ושולמה מקדמה בסך 5,500 במזומן.

בפועל, לדברי התובעת, סופקה ההזמנה בתאריך 25.8.14 כאשר גובה החומה הוא 57 ס"מ בלבד (כפי שהודגם לי בתמונות שהביאה עמה התובעת לדיון ואשר בוצעו בידי מודד). מתברר שלאחר ההזמנה הראשונית הוסיפה התובעת והזמינה גדר באורך 1.5 מ' בפרגולה תמורת 2,500 ₪ נוספים ובגין דבר זה שולמה לנתבע מקדמה של 1,000 ₪. לאחר ההתקנה, שבה שולם לנתבע הסך 5,500 ₪ התברר לתובעת כי השער נמוך מדי ביחס לגדר והיא בקשה שהוא יוגבה בהתאם והבטיחה שתשלם את יתרת ה-1,500 ₪ לאחר שיותקן השער לשביעות רצונה. התגלע ויכוח בין הצדדים ובסופו נותרה העבודה לא מושלמת, כשהשער, מאחז היד ותיבת הדואר נמצאים בידי הנתבע וסך של 1,500 ₪ נמצא בידי התובעת.

לדברי התובעת מאז ועד היום לא משיב הנתבע לפניותיה הטלפוניות.

הנתבע טען כי בעת התקנת הגדר לא היו לתובעת טענות לגבי גובהה ועל כן גם שילמה לו את מלוא היתרה. לדבריו "היא לא שילמה על הגדר (יתרת חוב) ו(ב)נוסף היא לא רוצה לשלם על הדלת, לכן דלת נשארה אצלי ועדיין קיים חוב".

בדיון טען הנתבע, לעניין האיחור באספקת הגדר, כי היה בביתה של התובעת מספר פעמים ולא היתה. לשאלה אם ניסה להשיגה טלפונית ענה כי ניסה והיא לא ענתה.

הצעתי לצדדים כי השער יותקן כראוי בבית התובעת והנתבע יוותר על יתרת התשלום אך הנתבע לא הסכים להצעתי.

דיון והכרעה:

על פי ההסכם בין הצדדים היה הנתבע אמור לספק את הגדר והשער בתאריך 10.7.14 ואלה סופקו בתאריך 25.8.14. מתברר כי בעת האספקה היתה התובעת בחו"ל ובתה היא שקבלה את פניו ושילמה לו. ככל הנראה, אף כי דבר זה לא נאמר במפורש, השאירה התובעת לבתה את הסכום שצריכה היתה לשלם לנתבע בעת ההתקנה ובתה שילמה לנתבע סכום זה בלי לבקר את עבודתו, ואילו את הסכום האחרון (1,500 ₪) השאירה התובעת בידיה על מנת שלפני תשלומו, עם חזרתה מחו"ל, תוודא כי היא מרוצה מההתקנה - ולא בכדי.

התובעת תבעה, במסמך המודפס אותו צרפה לכתב התביעה (ושהיה טיוטת תביעה לבית משפט השלום באשדוד אותה הציגה בפני הנתבע כניסיון להמריצו) בסעיף 23 לאותו מסמך, "אכיפת 2 ההסכמים ובמסגרתם להשיב את השער עם תוספת הגובה לפי ההסכם החדש + אספקת מאחז היד ותיבת הדואר וזאת מבלי לגרוע מן הסעד המבוקש ... כדלקמן: ... לפצות את הנתבעת בגין עגמת הנפש ו/או נזקים לא ממוניים שנגרמו לה בסכום משוער של כ-3,000 ₪ כתוצאה מהפרות ההסכמים של הנתבע ו/או קיום... בחוסר תום לב ו/או איחור באספקת המוצרים...".

היות והנתבע כבר הכין את השער, לא ברורה לי התעקשותו שלא לספקו. יכול היה לספקו ולאחר מכן לתבוע מהתובעת את יתרת התשלום, המהווה חלק קטן יחסית מהתשלום כולו, שאת רובו קבל הנתבע – וזאת כפי שמצופה מבעל מקצוע, המכבד את עצמו ואת עבודתו, לפעול. השארת התובעת ללא שער, ימים רבים כל כך, בבחינת "גם לי גם לך לא יהיה " (מלכים א', פרק ג' פסוק כו) בודאי שאינה הדרך הראויה לנקוט בה.

על כן אני קובעת כי על הנתבע להתקין בבית התובעת את השער, מאחז היד ותיבת הדואר - כשהשער הוא בגובה הגדר - לשביעות רצונה של התובעת, תוך 10 ימים מקבלת פסק דין זה ולאחר תיאום טלפוני מראש. למען הסר ספק, אין על התובעת לשלם לנתבע דבר בנוסף.

כן ישלם הנתבע לתובעת, בגין עוגמת נפש ואיחור באספקה, סך של 500 ₪ ואת הוצאות המשפט בסך של 500 ₪. הסכום הנ"ל, בסך כולל של 1,000 ₪, ישולם לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

הסכום הנ"ל נקבע לאחר שלקחתי בחשבון את העובדה כי התובעת פטורה מלשלם לנתבע את הסך 1,500 ₪ שאותם טרם שילמה לו על פי ההסכם ביניהם.

לא יותקן השער במועד הנקוב לעיל ובדרך המתוארת, ישלם הנתבע לתובעת במקומו סך נוסף של 3,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום האחרון לביצוע התקנת השער.

על הצדדים לקיים את פסק הדין בתום לב ובדרך מקובלת.