בן מנחם נ' אביטן

1.בין הצדדים לתביעה שלפני קיימת היכרות קודמת שנוצרה במסגרת המועדון הימי בגבעת אולגה, על רקע עיסוק השניים בכלי שייט.

2.התובע עותר לחיוב הנתבע בתשלום סך של 10,000 ₪ וטוען כי בשלב מסוים של הקשר החברי שנוצר ביניהם, הוא נענה לבקשת הנתבע והשאיל לו מכבש בורגי ידני לתקופת ניסיון בת חודש, על מנת שיוכל להתרשם ממנו ולנסותו, לשם בחינת אפשרות רכישתו (להלן: "המכבש" – ר' בתצלום ת/1). דא עקא, שמאז חלף זמן רב והנתבע לא השיב לו את המכבש על אף שהודיע לו כי הוא מעוניין בו ואף סירב לשלם בעדו בטענה כי המכבש ניתן לו על ידו במתנה.

3.מנגד, טוען הנתבע כי המכבש ניתן לו על ידי התובע בנסיבות אחרות מאלה המתוארות על ידו בתביעה, דהיינו כי במסגרת פגישה שהיתה להם במחסן של התובע באזור עמק חפר, סיפר לו התובע כי עליו לפנות את המחסן ובתוך כך אמר כי ככל שהוא יהיה מעוניין לקחת פריט כלשהו משם, כי אז הוא יתן לו אותו במתנה. בהמשך, בביקור נוסף שלו במקום  ולאחר שהביע התעניינותו במכבש, העניק לו התובע את המכבש במתנה. 

4.הן בכתב ההגנה שהוגש מטעמו והן בדיון שהתקיים בפני, טען הנתבע כי הפעם הראשונה בה נודע לו שהתובע טוען כי המכבש ניתן לו על ידו בהשאלה ולצורך בדיקה בלבד, היתה כשכתב התביעה הגיע לידיו. עד לאותו שלב – כך לגרסת הנתבע, לא פנה אליו התובע בדרישה או בבקשה כלשהי בעניין זה, כלל וכלל.

במצב דברים זה ניסה הנתבע ליצור עם התובע קשר על מנת להשיב לו את המכבש ואולם זה התחמק ממנו ולא ענה לפניותיו. לתמיכת גרסתו, צירף הנתבע לכתב הגנתו הודעת טקסט ששלח לתובע, ובה כתב: "עודד מה שלומך? ניסיתי לתפוס אותך בנייד כמה פעמים ללא הצלחה. הופתעתי מהתביעה כי נתת לי במתנה, אבל אם אתה מתחרט אין בעיה להחזיר לך את המכשיר..."

5.בעדותו בפני הכחיש התובע את גרסת הנתבע ואולם בתוך כך אישר כי בתקופה הרלבנטית אכן היה עליו לפנות את המחסן . עוד סיפר התובע כי בעבר ביצע הנתבע עבורו עבודה של תיקון עגלה נגררת אך סירב לגבות ממנו תשלום עבורה, כשלימים הוא עצמו גמל לו בדרך של הענקת שולחן עץ יקר שלא היה לו בו צורך.

עוד יצוין כי למרות שבכתב תביעתו טען התובע כי "יש לו פועל שיעיד שהוא אמר לו "או בתשלום או שיחזירו", הוא לא זימן את אותו פועל לעדות בבית המשפט.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ולאור התרשמותי מהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

ואלה הם נימוקי: