ת"ק 46697-04-15 יהודה נ' לחם ואח'

התובעת היתה מאז שנת 2004 בעלת דירה בקומה האחרונה בבית המשותף, אשר הנתבעים 1-9 בעלי דירות בו, והנתבעת מס' 10 שוכרת את דירת הנתבע מס' 1.

התובעת השכירה את הדירה במהלך השנים, בשנת 2012 מכרה אותה לגב' קרול ביבאס (להלן: "הקונה"), ותובעת כיום את הנתבעים לכיסוי הוצאות שהוציאה במהלך השנים לתיקון גג הבניין. התובעת הציגה חשבונית תיקון מיום 25/11/10 בסך 580 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), אישור בכתב יד על תשלום בסך 1,300 ₪ תוך פירוט מצב הגג מיום 20/1/12 (נספח ד' לכתב התביעה), אישור השוכרים, יוגב ונטע וקנין, על התיקונים בשנים 2011 ו-2012 (נספח ה' לכתב התביעה), והודעת השוכרים מיום 12/1/12, שנתלתה על לוח המודעות בבניין (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת טוענת כי לא זכתה לשיתוף פעולה מאת הנתבעים, ונאלצה להפחית 5,000 ₪ ממחיר המכירה לקונה עקב הליקויים באיטום הגג (נספח להסכם מכר מיום 5/6/12, וחוות דעת מומחה מיום 16/5/12 בדבר ליקויי האיטום בגג ובמרפסת ועבודות טיח וצבע שיש לבצע בדירה, נספח ז' לכתב התביעה). עוד צורפו לכתב התביעה נסח רישום (נספח א') ומכתב דרישה ששלחה התובעת ביום 30/6/13 לנתבעים 1, 2, 4, 5, 6, 8 ו-9 ולאדם נוסף בשם פיינרו הרי, שלפי נסח הרישום הינו בעל דירה מס' 32 בבניין. לא הובהר כיצד חושב סכום הפיצוי הנתבע בגין התיקונים, 7,730 ₪. להבנתי בבניין שמונה דירות כולל דירת התובעת, וזאת כעולה ממכתב התובעת מיום 30/6/13 (נספח ו' לכתב התביעה). עלות התיקונים והפחתת המחיר לקונה מסתכם ב-6,880 ₪ לחלק למס' הדיירים כולל התובעת (680 ₪ לדירה) ובהפחתת חלקה והכפלה ב-7, מגיע לכל היותר לסכום של 6,020 ₪. ספק בעיני אם הנתבעים מייצגים שבע דירות בהתחשב בעובדה שיש ביניהם בני זוג, והנתבעת מס' 10 שוכרת את דירת הנתבע מס' 1.

בדיון הוגשו אישור בכתב יד מיום 11/9/04 על תשלום 800 ₪ עבור זיפות הגג ותמונת רטיבות בתקרת דירת התובעת מיום 23/2/06, רישום בכתב יד אודות נפיחות והתנתקות יריעות שהונחו וטיפול בסילר בנוכחות בעלת הנכס ביום 9/10/05, תמונות של הגג, תמונות תקרת המרפסת והמטבח, המהוות חלק מחוות דעת המהנדס משנת 2012 (ת/2).

עוד תובעת התובעת את הנתבעים מס' 9 ו-10 בגין השלכת חפציה, שהיו מאוחסנים במחסן המשותף של הבניין. התביעה בראש נזק זה הינה בסך 1,100 ₪, עלות מיקרוגל וכורסה. בדיון הוגשה תכתובת דוא"ל בין התובעת לשוכר, מר יוגב וקנין, מיום 27/7/13, בו היא שואלת אותו היכן ניתן להשיג את מפתחות המחסן, על מנת לתת את הכורסה והמיקרוגל לחברה, והוא משיב לה כי למיטב זכרונו המפתח נמצא אצל השכן שגר מול הנתבעת מס' 10 (ת/3).

התובעת גם תובעת מנתבע מס' 9 סך 6,000 ₪ בגין עוגמת נפש ולשון הרע על כך שהכפיש את שמה בפני הדיירים, ואיים להגיש נגדה תלונה במשטרה (תכתובת דואר אלקטרוני בין התובעת לנתבע מס' 9 הוגשה בדיון וסומנה ת/1).

כמו כן טוענת התובעת כי לבקשת הנתבעת מס' 10, ועל מנת שהתובעת תוכל לפנות לנתבע מס' 9 בנוגע לתיקון, ערכה מאזן כספי לבניין על סמך מסמכים שקיבלה מהנתבעת מס' 10. התובעת העריכה את עלות עבודתה בעניין, שעות עבודה, סריקה וצילומים ב-1,200 ₪.

לבסוף תובעת התובעת פיצוי בגין עגמת הנפש של עשר שנים לתיקון חוזר ונישנה של הליקויים בגג 5,000 ₪.

הנתבעים מס' 1 עד 9 התגוננו יחד באמצעות הנתבע מס' 9, אשר הנתבעים האחרים ייפו את כחו, והנתבעת מס' 10 הגישה כתב הגנה נפרד. נציגים מכל דירה והנתבעת מס' 10 התייצבו לדיון.

הנתבעת מס' 10 טענה כי עיריית נשר תלתה מודעה בבנין על החובה לפנות את המחסן, מכחישה כי התובעת פנתה אליה לקבלת המפתח וטוענת כי בידי התובעת היה המפתח, שכן היא השתמשה בו על מנת לשים את החפצים המחסן. הנתבעת מס' 10 טוענת כי הקונה פנתה לתובעת בבקשה שתוציא את המטלטלין, וצירפה לכתב ההגנה תכתובת דוא"ל מאת הקונה לתובעת מחודש יולי 2013 (הג5, הג6). צורפו גם מכתבים מהשוכרים, לפיהם החזירו לתובעת את המפתח וכי המטלטלין היו במחסן כל תקופת השכירות. צורף תצהיר הקונה לפיו בן זוגה הוא שפינה את החפצים, שנתיים אחרי שהתובעת פינתה את הדירה, וכי היו ישנים ובלויים.