ת"ק 4668-09-14 ראובן ואח' נ' בן אבן

לפניי בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

התובעים יצרו קשר עם הנתבעת והזמינו ממנה חדרי אירוח עבור ילדיהם שהתעתדו לשהות מספר ימים באילת. אין חולק כי מקום מגורי הנתבעת באילת, ומקום מגורי התובעים באזור הקריות. לטענת התובעים בכתב התביעה, הם ביטלו את העסקה בשל המצב הביטחוני בדרום לאחר ששילמו סכומי כסף לנתבעת, ובעקבות כך ביקשו להשיב להם את כספם במלואו, אך הנתבעת לא הסכימה לכך. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי על פי הדין התובעים אינם זכאים להשבת הכספים במלואם, וכי הסכומים להם זכאים הושבו להם.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, או להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט באילת. נטען כי מקום מגורי הנתבעת באילת וחדרי האירוח מצויים באילת, והסיבה היחידה בה הוגשה התביעה בקריות, היא מקום מגורי התובעים – ואין הדבר מספיק כדי להקנות לבית המשפט סמכות מקומית.

בתגובה שהוגשה עומדים התובעים על ניהול התביעה בבית משפט זה. בן היתר הם טוענים כי ההתקשרות עם הנתבעת נעשתה באמצעות אתר אינטרנט, הנתבעת אישרה את ההזמנה באינטרנט ולאחר מכן בשיחות טלפון, כמו כן היה קשר באמצעות תוכנת ה"וואטס אפ". על כן, לטענת התובעים מנועה הנתבעת מלטעון כי ההתדיינות בין הצדדים צריכה להיות באילת.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. זו לשון התקנה:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"