ת"ק 46509-01-15

לפני תביעה לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה, על פי הנטען, לתובע, מר שמעון שרצינג (להלן: התובע) בגין אספקת ארון, השונה מן הארון בו בחר התובע בחנות הנתבעת (להלן: החנות).

אין חולק כי ביום 28.12.14 פנו התובע ובת זוגו דאז לחנות במטרה לרכוש ארון. בהגיעם לחנות, קיבלה את פניהם אחת המוכרות, הגב' זהבה ברוך (להלן: המוכרת), אשר טיפלה בהם עד לביצוע הרכישה.

לטענת התובע, הוא ובת זוגו הבהירו למוכרת כי חשוב להם מאוד, שהארון יהיה בעל ארבע דלתות ובפרט – שיהיו בו מגירות לנעליים. המוכרת, כך נטען, הראתה לשניים בתצוגה ארון בעל המאפיינים הנדרשים, ומשזה נמצא עונה על צרכי התובע, הוא רכש אותו בו במקום ושילם עבורו 1,500 ש"ח.

משסופק הארון לביתו, כך טוען התובע, התברר לו בעת ההתקנה כי מדובר בארון שונה מזה שהזמין. עיקר טרונייתו של התובע היא כי בארון שסופק, אין מגירות נעליים כלל, הגם שהובהרה למוכרת חשיבותן הרבה של מגירות אלה עבורו. עוד טוען התובע, כי במעמד ההתקנה, כאשר הבחין שלא מדובר בארון שבחר בתצוגה, הוא ביקש מהמתקין להפסיק את ההתקנה, אך המתקין השיב לו כי עליו לפתור נושא זה אל מול החנות.

התובע פנה לחנות כבר למחרת, או אז התברר כי סופק לו ארון מדגם "סגל", בעוד שהוא בחר בתצוגה בארון מדגם "ורד". לטענת התובע, מכאן ואילך הוא זכה מאת נציגי החנות ליחס מזלזל. תחילה, נעשה ניסיון לפתור אותו באמירה ש"זה הארון שהזמנת". בהמשך, נאלץ התובע לשוב לחנות מספר פעמים, בניסיון לאתר את המוכרת שמכרה לו את הארון. הוצעה לו, כפיצוי, שידה, אך לדבריו, מדובר היה בארונית קטנה, שאינה עונה על הצורך באחסון נעליים. התובע סבור, אפוא, כי הוא זכאי לפיצוי כספי בגין הפגיעה שנגרמה לו.

הנתבעת מצידה טענה כי בחנות מוצגים כ- 50 ארונות, כשלכל ארון מוצמדת "תעודת זהות", אשר מפרטת את דגם הארון, גודלו וצבעו. התובע, כך נטען, רכש ארון מדגם "סגל", שאינו כולל מגירות. משפנה הוא לחנות, חמישה ימים לאחר אספקת הארון לביתו, הוצעו לו מספר פתרונות חלופיים אפשריים ובהם: שידת מגירות נפרדת, התקנת סט מגירות פנימיות בתוך הארון ואף ביטול העסקה והשבה מלאה של הכסף אשר שולם. התובע סרב לכל אותם פתרונות ודרש, נוסף על התקנת סט מגירות בתוך הארון, גם פיצוי כספי. לכך סירבה הנתבעת. מכאן התביעה שלפני.