ת"ק 46500-05-15 מילר ואח' נ' חברת מרגליות תיירות ונופש ע.מ. 022475081

בפני בקשת הנתבעת להורות על מחיקת התביעה ולחלופין על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריות, בטענה של חוסר סמכות מקומית.

על פי האמור בבקשה, מקום עסקה של הנתבע הוא בקרית אתא ועל כן, לשיטת הנתבע עפ"י הזיקות המנויות בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז 1976 (להלן "התקנות"(, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה.

התובעים התנגדו בתגובתם להעברת הדיון וטענו שלבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בתביעה, מן הטעם שעסקינן בעסקה טלפונית.

לאחר עיון בטענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות. ואלו נימוקיי:

סמכותו המקומית של בית המשפט לתביעות קטנות נקבעה בתקנה 2 לתקנות, אשר קובעת כהאי לישנא:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקם שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית"

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי ההתקשרות נעשתה בעסקה טלפונית.

המדובר בנתבעת אשר פועלת באמצעות שירות טלפוני על מנת לספק שירותים ללקוחותיה בכל רחבי הארץ. עסקינן בהסכם בין צדדים המרוחקים זה מזה ואין להוציא מכלל אפשרות מצב בו מרכז השירות הטלפוני של חברה או אתר האינטרנט יופעלו וימוקמו במדינות שמעבר לים. מכאן כי קביעה, לפיה "מקום יצירת ההתחייבות" הינו במשרדי המבקשת דווקא תהא בלתי סבירה. יתרה מכך, חברה המבקשת להגיע ללקוחות בפריסה רחבה ככל האפשר, אינה יכולה להישען על טענת חוסר סמכות מקומית, תוך התבצרות ברצון להתדיין אך ורק בבית משפט ספציפי.

בתי המשפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בעסקאות המתבצעות באינטרנט ואף בטלפון, בפרט בתחום הנסיעות והתיירות. אולם, דומה כי הדעה הרווחת היא כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות, אינו יכול להישמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות במקום מסוים.

דוגמאות מייצגות לאמירות אלו הפזורות ברחבי הפסיקה, מובאות להלן: