ת"ק 46451-06-17 זיו אור נ' סבן

בערבו של יום 10.5.2017 התייצבו התובעת ובתה בחנות 'אופטיק סבן' בירושלים ונמצאו בהליך של רכישת משקפי ראיה עבור הבת.

מדובר היה באירוע של מכירה מיוחדת בחנות. שווקו משקפיים תוצרת LINDBERG מדנמרק. בשעה 19:22 הופקה חשבונית מס קבלה ע"ש בתה של התובעת ע"ס 2,500 ₪ (כולל מע"מ) - מהם 1,200 ₪ עבור המסגרת ועוד 1,300 ₪ עבור העדשות.

החיוב בוצע ב-12 תשלומים חודשיים. התשלום הראשון הוא 212 ₪ ו-11 התשלומים העוקבים הם 208 ₪ כ"א.

לטענת התובעת, העסקה התבצעה תוך שהחנות עמוסה לעייפה והלחץ היה רב. לטענת התובעת, גם המוכרים בחנות וגם הסוכן של המסגרות לחצו על בתה לבחור מסגרת מסויימת. באווירה לא נינוחה זו ובעייפותה הרבה, בתה נכנעה למוכרים ולסוכן. כאשר הובעה בפני הנתבע בזמן אמת התחושה של בתה של התובעת שהיא לא שלמה עם המסגרת שנבחרה, טוענת התובעת שהוא הגיב בהיסטריה ודרש שהעסקה תושלם במקום לאחר שהעובדת שלו השקיעה בה זמן רב. התובעת טוענת אפוא כי נכנעה ללחצו של הנתבע ומשום כך נכרתה העסקה כאמור. מששבו התובעת ובתה הביתה, פרצה הבת החיילת בבכי והבינה שכלל אינה חפצה במה שהוזמן. מכאן פנתה המשפחה לבטל את העסקה. למחרת פנתה התובעת טלפונית אל הנתבע וביקשה לבטל את העסקה אולם נתקלה בהתנגדות גורפת. מכאן התביעה לביטול העסקה.

הנתבע מכחיש את הלחץ הנטען וטוען כי התובעת ובתה קבלו שירות מעל ומעבר. לטענת הנתבע, הוזמנה לתובעת מסגרת מותאמת אשר עליה גם חרוט שמה. ההזמנה בוצעה באופן מקוון מהיצרן ונכנסת באופן ממוחשב לייצור. גם במסמך שנמסר תמיד במצורף לחשבוניות מצויין מפורשות כי "אין אפשרות החזרת משקפי ראייה, משקפי שמש ראייה, מוצרים שהוזמנו במיוחד עבודה הלקוח, עדשות מגע ותמיסות" (צורף לכתב ההגנה).

לדיון הביא הנתבע את כלל הפריטים שהוכנו עבור בתה של התובעת - הן המסגרת (כולל חריטת שמה של הבת בצד הפנימי של זרוע המשקפיים) והן העדשות. היתה מחלוקת האם בתה של התובעת הגיעה לבדיקה אופטומטריסטית לשם קביעת נתוני העדשות שהיא זקוקה להן. במעמד הדיון צלצל הנתבע לעובדת שלו בכדי לוודא איתה האם בתה של התובעת אכן נבדקה על ידה והותאמו לה העדשות. התברר שלא היה כך: הבת לא הגיעה להיבדק כלל. לא ברור אפוא על יסוד אלו נתונים הוכנו העדשות (אשר יוצרו בצרפת). התובעת ציינה כי משקפיים קודמים נרכשו לבתה אצל הנתבע לפני כשנתיים וחצי. אפשר כי אלו היו הנתונים אשר על יסודם הוזמנו העדשות הנוכחיות אולם ברי כי אין בהן כדי להועיל.

התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר לחץ שהופעל עליה ו/או על בתה. עדותה של התובעת היא עדות יחידה אשר לא מצאתי מקום להעדיפה על פני עדותו של הנתבע אשר הכחיש את הטענות והדגיש כי הוא דוגל בשירות מסור וסובלני. אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה שעסקה שביצעו אנשים בגירים היא עסקה שאין עילה לביטולה. לא למותר לציין כי בחנות היו יחדיו גם התובעת, גם בתה וגם חברתה של הבת. לא מצאתי כל נתון חריג, דוגמת הפרשי כוחות מיוחדים בין הצדדים, אשר יש בו כדי לבסס עילה לביטול העסקה. כללו של דבר אין מקום לקבוע כי יש לתובעת עילת ביטול על יסוד חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (סעיפים 14 (טעות), 15 (הטעיה), 17 (כפיה), 18 (עושק)).

בהתאם לתקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, אין זכות ביטול עסקה לגבי "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות". מסגרת המשקפיים יוצרה במיוחד עבור בתה של התובעת בתוספת ציון השם. בעניין זה ברי כי מדובר בשיטת עבודה ואני דוחה את הטענה של התובעת כאילו חריטת שמה של בתה נעשתה אך ורק כדי לטרפד אפשרות החזרה. משמע, לאחר מעשה, כריתת העסקה והעברת ההזמנה לביצוע באופן מקוון אין אפשרות לבטל את הזמנת המסגרת.

אין אלו פני הדברים בעניין העדשות. עולה כי הנתבע פעל להפקת עדשות בלתי רלבנטיות ומבלי שבתה של התובעת נבדקה לשם בדיקת צרכיה העדכניים. אמנם עולה כי בתה של התובעת כלל לא היתה נכונה להתייצב לשם בדיקת ראייה שכן עיקר עניינה היה ביטול העסקה, אולם בהסתכלות כיום לאחור, עולה כי המום העיקרי הוא בהתנהלות הנתבע אשר הזרים ליצרן העדשות בצרפת הזמנת עדשות על יסוד נתונים אשר מקורם לא ברור. אלמלא היה עושה כן, אפשר שהיה מקום להורות על אכיפת העסקה גם בעניין העדשות. אין מדובר אפוא בקיום ההתקשרות על ידי הנתבע. הואיל והתובעת אינה מעוניינת באכיפת ההסכם ובנסיבות העניין, אינני מוצא מקום להורות כיום על אכיפת העסקה בכל הנוגע לעדשות.