ת"ק 46395-02-16 ד' נ' ו'

התובע והנתבע היו קרובי משפחה באמצעות חיתון.

אחיו של התובע היה נשוי לבתו של הנתבע עד אשר נפטר.

התובע טען בכתב התביעה, שקיבל שכר חודשי מעבודה (בהמשך הובהר שהעבודה הייתה לסעוד את הנתבע) והעביר שכר זה לבתו של הנתבע, כאשר הנתבע מתחייב להשיב לו כסף זה בעתיד.

התובע טוען כי מדובר בסך של 18,200 ₪ (1100 ₪ לחודש) במשך 17 חודש.

התובע צירף מכתב של בתו של הנתבע (י'), שבו נאמר שהתובע עובד אצל אביה.

במכתב נאמר עוד, שמאחר וי' הינה אלמנה, ביקש אביה (הנתבע) מהתובע להעביר את משכורתו של התובע לי'.

י' מוסיפה שם, שהנתבע הבטיח לתובע בנוכחותה, שכאשר יקבל פיצויים מגרמניה הוא ישיב לתובע את הכסף שנתן לי'.

בהמשך מספרת י' במכתב, שמאחר ואביה לא קיבל פיצויים מגרמניה, הוא אמר שאין ביכולתו להחזיר לתובע את הכסף.

בדיון עצמו סיפר התובע, שאין לו טענות לנתבע במישור המוסרי והוא מכבד אותו ואוהב אותו.

התובע סיפר שמסר לי' את משכורתו במשך 3 חודשים, ולנתבע הוא העביר את משכורתו במשך 14 חודשים, כאשר מדובר בסך של 1,100 ₪ בכל חודש.

י' ד' שהעידה בדיון, אישרה שהתובע מסר לאביה את הסכומים בהם מדובר, אך הוסיפה שהתובע אמר לנתבע (אביה של י'), שהוא מבקש החזר של הכסף רק בתנאי שהנתבע יקבל פיצויים מגרמניה, ותנאי זה לא התקיים.

הנתבע התקשה בשל גילו ומצב בריאותו להתייחס לשאלות שבמחלוקת.

הוא טען באופן גורף שהתובע לא נתן לו כסף כי אם להיפך, והוסיף שהתובע הינו רמאי, וגנב מהנתבע חפצים.

אציין שהנתבע כתב בכתב הגנתו שהוא לא חייב לתובע אפילו רבע מהסכום הנתבע, ויש לראות בכך ראשית הודיה לכך שהוא חייב לתובע כסף, וזאת בניגוד לדבריו בדיון.