ת"ק 46372-05-14 לובקין נ' מרקו

לטענת התובעת, כמפורט בכתב תביעתה, רכשה ביום 21.2.14, במרפאתו של הנתבע – רופא וטרינר, שק אוכל במשקל של 15 ק"ג, במחיר של 290 ₪ (להלן: "השק"), עבור גור הכלבים שלה.

ברם, התובעת טוענת כי גור הכלבים לא אכל מרצונו את האוכל משק זה והתובעת נאלצה להאכילו בניגוד לרצונו וזאת במשך ימים מספר.

כאשר עלה חשדה של התובעת כי נפל פגם באוכל, בדקה את שק האוכל שרכשה מהנתבע והסתבר לה כי תוקפו פג כבר ביום 11.2.14, כך שבעת שקנתה את האוכל – כבר פג תוקפו.

התובעת טענה עוד בכתב תביעתה כי לאחר שגור הכלבים שלה אולץ על ידה לאכול מהאוכל שבשק – חש ברע והחל לסבול משלשולים והתובעת לקחה אותו לרופא, על מנת שיטפל בו.

משפנתה אל הנתבע ודרשה החזר של הכסף ששילמה עבור האוכל, כאשר הינה אומרת לו במפורש כי הקבלה בגין רכישת האוכל לא נשמרה על ידה, אך הינה מזכירה לו כיצד נתן לה קופסא להכנסת השק לתוכה ועזר לה להטעין את השק ברכבה – נדחתה על ידו בגסות.

בנסיבות אלה, הוגשה על ידה התביעה לביהמ"ש.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התובעת הגיעה למרפאתו בטענה כי רכשה את השק אצלו, אך היה זה זמן רב יחסית לאחר קנייתו וכאשר לא היתה בידה קבלה ולכן נדחתה בקשתה להחזר כספי.

כן הכחיש הנתבע כי קיים קשר כלשהו בין מצב בריאותו של הגור לאוכל שאכל.

במהלך שמיעת ההוכחות חזרו הצדדים על עמדותיהם בכתבי הטענות.