הראל נ' מכון הבדיקות

1)לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, בתאריך 15/5/15 הוא הכניס את רכבו, מאזדה 2500 B (להלן: "המאזדה") לבדיקה במוסך "מכון הבדיקות" שבבעלות הנתבע (להלן: "המוסך"). נאמר לו שצריך לעשות שיפוץ לגיר ולכן השאיר את המאזדה במוסך וכעבור שבוע, ב- 21/5/15, הוא הגיע למוסך, שילם לנתבע 5,130 ₪ עבור שיפוץ הגיר ולקח את המאזדה. אחרי נסיעה של כשעה הוא הבחין כי הגיר עדיין איננו תקין. כשחזר למוסך, התנער הנתבע מאחריות. לכן פנה למוסך "מרכז שירות ארגמן בע"מ", שהינו מוסך מורשה של מאזדה, שם בדקו את המאזדה, מצאו שהגיר לא תקין ונתנו לו הצעת מחיר לתיקון הגיר, עם אחריות לשנה (להלן: "הצעת המחיר").

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 15,000 ₪. סכום זה כולל את עלות התיקון עפ"י הצעת המחיר (8,883 ₪), פיצוי על הפסד 10 ימי עבודה (התובע עוסק בביצוע הובלות) ופיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו.

2)לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, התובע הכניס את המאזדה לצורך תיקון הגיר ב- 28/12/14 והוציא אותו, לאחר התיקון, ב- 2/1/15 ושילם עבור התיקון. לאחר התיקון לא היו לתובע שום טענות. ב- 17/5/15, לאחר שהתובע עבר תאונת דרכים עם המאזדה, בה ניזוק גם הגיר, פנה אליו התובע וביקש ממנו כי יעזור לו מול השמאי, שהעריך את הנזק שנגרם למאזדה בתאונה, "...לנסות להכניס את התקלה בגיר שנבעה לאחר התאונה". מאחר שהתובע הינו לקוח ותיק שלו, הנתבע הסכים ועזר לו בתום לב.

3) מהעדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, עולה כי אין מחלוקת על כך שבינואר 2015 תוקן הגיר במוסך של הנתבע והתובע שילם לנתבע, בתמורה, סכום כולל של 3,860 (2,360 ₪ בויזה + 1,500 ₪ במזומן). גם אין חולקין כי ב- 26/4/15 היה המאזדה מעורב בתאונת דרכים והוא נבדק ע"י השמאי יובל לחיאני ב- 27/4/15, שנתן ב- 17/5/15 את חוות הדעת מוצג ת/1.

המחלוקת הינה בשאלה האם בחלוף כ- 4.5 חודשים מהתיקון (שבוצע בינואר 2015) חזרה להופיע התקלה בגיר ("הילוך חמישי לא נכנס") ואז הכניס התובע את המאזדה פעם נוספת למוסך לצורך תיקון הגיר ושילם לנתבע בתמורה 5,130 ₪, כגרסת התובע, אם לאו, כגרסת הנתבע, שטען כי את צילום החשבונית מיום 21.15.15, שהעתקה צורף לכתב התביעה, הוא נתן לתובע כדי שיוכל לכלול את התקלה בגיר בנזק שנגרם למאזדה כתוצאה מהתאונה.

4) לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, אני מחליט להעדיף את גירסת הנתבע שהשאיר עליי רושם אמין, על פני גירסת התובע וקובע כי הגיר תוקן במוסכו של הנתבע רק פעם אחת, בינואר 2015.

ראוי לציין כי אילו היה ממש בגירסת התובע לפיה התיקון הראשון, מינואר 2015, לא היה שווה (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 25, 26), הייתי מצפה כי לא ימסור פעם נוספת את הגיר לתיקון במוסכו של הנתבע או, לחילופין, שלא יסכים לשלם פעם נוספת עבור התיקון. הייתי גם מצפה שהתובע יזכיר בכתב התביעה את עובדת קיומו של תיקון קודם שלא צלח.

זאת ועוד, הנתבע הציג בפני ביהמ"ש את "יומן העבודה", בו הוא רושם את כלי הרכב המוכנסים לתיקון במוסך. מעיון ביומן העבודה עולה כי אין זכר לכך שהמאזדה תוקן במוסך לאחר התיקון מינואר 2015. אציין כי אין חשש כי אי הרישום ביומן העבודה נובע מכך שהנתבע ניסה להעלים מרשויות המס את עבודת התיקון, שלטענת התובע בוצעה בחודש מאי 2015, שהרי הנתבע הוציא חשבונית מס' בגין עבודה זו, למרות שלא בוצעה. כאן המקום לציין שאני מקבל את הסברו של הנתבע לפיו הוציא את החשבונית, למרות שהתיקון לא בוצע, משום שהאמין כי התובע יבצע את התיקון במוסכו.

זאת ועוד, לפי גרסת התובע "עוד לפני התאונה הגיר לא היה בסדר" וכבר באותו יום שהתגלה לו שהגיר שוב לא בסדר, הוא פנה למוסכו של הנתבע וכשבוע אחרי זה, ב- 15/5/15, הכניס את המאזדה לתיקון (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 10 -25). ברור שזו גירסה שקרית, שכן התאונה אירעה ב- 26/4/15 ובתאריך 15/5/16 הוציא התובע את המאזדה מהתיקון במוסך "סופר צבע" (בו תוקן המאזדה לאחר התאונה).