דוד נ' בזק בינלאומי בע"מ

1. רקע עובדתי

התובע, המנהל משרד עורכי דין העוסק, בין היתר, בתחום ההוצאה לפועל, היה מנוי במשך שנים רבות על שירותיה של הנתבעת, שסיפקה לו גישה למרשם האוכלוסין ולמערכת ההוצאה לפועל לצורך עבודתו זו.

במהלך כל תקופת המנוי שילם התובע לנתבעת באמצעות הוראת קבע, אותה התבקש לחדש מעת לעת. ביום 24/2/14 העביר התובע לנתבעת טופס חידוש שכזה, חתום ע"י הבנק. יודגש כי קוד המוסד מולא ע"י הנתבעת.

באותו החודש לא כובדה הוראת הקבע בידי הבנק, וזאת עקב טעות בקוד המוסד שמסרה הנתבעת בעת החיוב. בחודש מרץ שוב לא כובדה הוראת הקבע והתובע קיבל פנייה להסדרת חובו לחודשיים המדוברים בתוספת ריבית.

בתאריך 30/4/14 פנה התובע לנתבעת במכתב בו הסביר את מקור התקלה והטיל את האחריות לטעות על הנתבעת. לאחר שלא נענה פנה התובע למנכ"ל הנתבעת ביום 22/5/14 וביקש את התערבותו. המכתב נשלח בפקד בתאריך 8/6/14 לאחר שדבר הדואר הרשום לא נאסף. ביום 9/6/14 נתקבל מכתב מטעם הנתבעת בה מודה הנתבעת כי מדובר בתקלה מערכתית מצידה.

במקביל, ביום 28/2/14 הודיעה הנתבעת לתובע כי לא תוכל להמשיך ולספק שירותי מרשם אוכלוסין החל מיום 28/4/14. בנוסף, עקב מעבר של לשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא למערכת "כלים שלובים", אשר לא ניתן לה מענה בידי הנתבעת (לאחר בירור של התובע) התקשר האחרון עם חברת עודכני"ת. ביום 20/5/14 שלח התובע מכתב לנתבעת בו הוא מבקש להתנתק משירותיה מאחר ואלו אינם מועילים לו עוד. ביום 9/6/14 הובטח לתובע כי בקשתו בטיפול.

עם זאת, המשיכה הנתבעת לשלוח דרישות לתשלום גם בעבור חודשים יוני ואוג' 2014, ואף נעשו נסיונות למשוך כספים מחשבונו של התובע, וזאת באמצעות הוראת הקבע שבוטלה על ידו. לאחר שלא קיבל אישור בכתב על הפסקת ההתקשרות יצר התובע קשר עם הנתבעת ושוחח עם מספר נציגים, וביום 3/7/14 קיבל את טופס ההינתקות, והובטח לו כי החובות בעבור החודשים שלאחר התאריך בו ביקש להתנתק משירותי החברה יקוזזו.

בתחילת אוגוסט קיבל התובע התראה אחרונה לפני פתיחה בהליכים וביום 28/1/15 נוצר עם התובע קשר ע"י משרד עו"ד ב"כ הנתבעת במטרה לגבות חוב בסך 988₪ (קרן של 692₪ ועמלה בסך 295₪).

עקב התנהלות הנתבעת בענייננו הגיש התובע תביעה זו, לטענתו נגרמו לו ע"י הנתבעת בזבוז זמן, טרדה של ממש, טרטור של ממש ועוגמת נפש רבה, הן בשל מחדלי הנתבעת ביחס להוראת הקבע, הן בגין הצורך בטלפונים, פקסים, דואר רשום וכו' אל מול הנתבעת, עוד טוען התובע כי הנתבעת חיברה אותו לחבילת חיוב ללא אישור במקום לנתקו והשהתה את ההינתקות במכוון. מוסיף וטוען התובע כי נעשו ניסיונות לגבות כספים שלא כדין. אי לכך מבקש התובע פיצויים בסך 10,000 ₪ (מהם יפריש מעשר למעון לנשים מוכות) והוצאות משפט, זאת לאחר קיזוז של 688 ₪ בתוספת שכר טרחה בסך 43% מסכום זה.

מנגד, הנתבעת טוענת כי בהתנהלותו של התובע היתה משום התעלמות מהמצב, כי התנהל בצורה כוחנית, לא ברורה ולא מסודרת, ונקט בלשון גסה, שאם לא כן ניתן היה להגיע לפתרון הבעיה בשלב מוקדם הרבה יותר. עוד טוענת הנתבעת כי לא נגרם לתובע נזק של ממש, מאחר שזוכה בעבור כל החיובים שלאחר בקשת ההינתקות שלו, ואף התעשר שלא כדין מאחר וקיבל שירות מלא ללא תשלום, ולכן איננו זכאי כלל לפיצויים. הנתבעת טוענת כי סכום התביעה הינו בלתי סביר ומראה על קנטרנות התביעה, וכי יש להיזהר בהענקת פיצויים עקב עוגמת נפש בלבד ללא הוכחת נזק. התובע התנהל בבוטות וכוחניות ונמנע מלשלם את החוב שאינו שנוי במחלוקת. על כן מבקשת הנתבעת לחייב את התובע לשלם את החוב בסך 688 ₪ בתוספת הוצאות משפט.

2. החלטה

במקרה שלהלן נראה כי התנהלותם הן של הנתבעת והן של התובע, כל אחד מצידו שלו, הובילה להשתלשלות האירועים ותוצאותיהם.

אומנם, צודקת הנתבעת כי אילו יצר עימה קשר התובע בפברואר, עת נודע לו לראשונה על התקלה בקוד המוסד, יכלה הבעיה להיפתר מוקדם יותר. בשיטת המשפט שלנו מוכר מושג "האשם התורם" כחלק מדיני הנזיקין (ס'64 לפק' הנזיקין), וזה עשוי להביא להפחתת פיצויים נזיקיים עקב התנהלות קלוקלת של התובע אשר תרמה במידה מסויימת לתוצאה ולנזק (ראה ע"א 227/67 אמסלם נ' כץ). עם זאת, את טענת הנתבעת כאילו לתובע "אשם תורם של 100%" (ס'37 לכתב ההגנה), לא ניתן לקבל.

הנתבעת טוענת כי באחריותו של כל אדם סביר לדאוג לתשלום והסדרת חשבונותיו. מקל וחומר הוא שבאחריותה של חברה מסחרית בסדר גודל כשל הנתבעת לדאוג לביצוע גבייה בעבור שירותיה בצורה מאורגנת ומסודרת.

ניסיונה של הנתבעת להציג את התנהלותה כשגיאת אנוש קלה בשירות הלקוחות איננה תואמת את המציאות. אין כל ספק שבמשך כל התקופה הנדונה נדרש התובע להתנהלות ארוכה ומייגעת שדרשה ממנו בזבוז של זמן ומשאבים רבים, וזאת בעיקר עקב התנהלות הקלוקלת של הנתבעת. אומנם, יכול היה הנתבע ליצור קשר עם החברה מיד עם היוודע התקלה, עם זאת, מקובלת עלי טענתו כי ביקש מנציגי הבנק ליצור קשר עם הנתבעת, והניח כי הדבר מספיק, לא ניתן לומר כי התובע חרג מהתנהגותו של האדם הסביר המתקשר עם חברה מסחרית.

ניסיונה של הנתבעת לחסות בצל הטענה כי מדובר בתביעה קנטרנית מאחר ולא נגבה בפועל מהתובע ולו שקל לאחר המועד בו ביקש לסיים את התקשרותו עימה ולכן לא נגרם לו נזק ממשי לא יכול לעמוד. במשך כשנה נאלץ התובע לרדוף ממש אחר נציגי הנתבעת, שעה שהוא זוכה להתעלמות, הבטחות ללא כיסוי, ומבול של דרישות תשלום בעבור שירותים שלא ביקש ואף לא קיבל. אין בעובדה כי לא נגבה תשלום בעבור שירותים שלא ניתנו לכפר על הטרטור שנגרם לתובע.

אילו מדובר היה בטעות אנוש פשוטה ורשלנית של הנתבעת בהזנת פרטי הוראת הקבע, שהיתה מתוקנת לאחר פנייתו הראשונה של התובע – היה עליו "לספוג" את אי הנוחות שנגרם לו. עם זאת, התנהלות הנתבעת, התארכות התהליכים והצעדים שהיה על התובע לנקוט – הטרטור ובזבוז הזמן והמשאבים עולים לכדי "נזק" לצורך דיני הנזיקין (ראה ת"ק 25234 כ' נ' פלאפון תקשורת בע"מ).

התנהלות הנתבעת, ובפרט השהיית תהליך הניתוק, התעלמות מפניות, וחיבור לחבילת חיוב ללא אישור, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים למשוך כספים דרך הוראת הקבע לאחר תום מועד ההתקשרות, לא רק שעולה לכדי מחדל והתרשלות רבתי, מעלה ספק באשר לתום הלב שבמעשי הנתבעת, ונראים כניסיון להוציא כספים שלא כדין תוך הפעלת לחץ.