לנקרי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, לטענתה, בתאונה שאירעה ביום 28/5/17.

כעולה מכתב התביעה ומכתב התשובה שהוגשו מטעם התובעת, ביום התאונה היא המתינה במפרץ החניה הגובל בשדרת החנויות עד שתתפנה החניה והיא תוכל להחנות את רכבה. עוד נטען כי רכב הנהוג בידי הנתבע 2 והמבוטח על ידי הנתבעת 1, חנה בחניה מימין לרכבה. תוך כדי שהתובעת המתינה על מנת להיכנס לחניה, רכב הנתבעים יצא מהחניה בנסיעה אחורית ופגע בדלת ימנית של רכב התובעת. בנוסף, נטען בכתב התשובה כי העדים שהצהרותיהם צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע 2 לא נכחו במקום בעת קרות אירוע התאונה וכי עדותם הינה עדות שקר.

הנתבעים הכחישו את אופן קרות התאונה כפי שתואר בכתב התביעה וטענו כי התובעת היא זו שפגעה ברכב הנתבעים אשר חנה בחניה, תוך שהיא ניסתה להחנות את רכבה בחניה שלידו.

לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי עדויות וסיכומי הצדדים בתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

התובעת העידה כי עמדה מאחורי רכב הנתבעים תוך כדי שהיא ממתינה שרכב אשר חנה מצדו השמאלי של רכב הנתבעים יצא מהחניה והיא תוכל לחנות במקומו. עוד העידה כי תוך כדי ההמתנה, הנתבע 2 נסע עם רכבו לאחור ופגע ברכבה. בנוסף, העידה התובעת כי הנתבע 2 הכחיש כי הוא זה שגרם לתאונה והתעקש שלא למסור את פרטיו כך שהתובעת נאלצה להחנות בחניה שהתפנתה ולהתעקש על קבלת הפרטים.

הנתבע 2 העיד כי התובעת היא זו שפגעה ברכבו, עת ביקשה להיכנס לחניה שמצדו השמאלי. זה המקום לציין כי כיוון הגעת רכב התובעת כפי שהוצג על ידי הנתבע 2 היה מקובל על התובעת אשר ציינה כי לא התייחסה לכיווני הרכבים תוך כדי הדגמת אירוע התאונה בעדותה. משכך, מיקום הנזקים ברכב התובעת תואם, למעשה את שתי הגרסאות, הן של התובעת והן של הנתבע 2 ואין בו כדי להטות את כף המאזניים לטובת מי מבעלי הדין.