ברנשטיין ואח' נ' וירצברגר

1.לפניי תביעה אותה הגישו התובעים נגד הנתבע בגין נזק שנגרם לרכב שבבעלותם, כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 23.1.2018 בכביש המוביל מצומת רמות לכביש 443 למודיעין (לכיוון שכונת רמת שלמה). לטענת התובע 1, אשר נהג ברכב, הוא נסע בנתיב הימני, ורכבו של הנתבע, אשר עמד בשולי הכביש, החל בנסיעה בנסיון להשתלב בכביש, ופגע ברכבו בצד הימני-קדמי.

הנתבע טוען כי אכן עמד בשולי הכביש, אלא שלפתע התובע 1 סטה ממסלולו, והוא שפגע ברכבו (בצד השמאלי).

2.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בדיון שלפניי ואת טענותיהם ועיינתי בחומר שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הן התובעים והן הנתבע ביקשו לבסס את גרסתם על תמונות של רכב הנתבע לאחר התאונה. הזווית בו מצוי היה רכב הנתבע לאחר התאונה אכן יכולה להתיישב עם שתי הגרסאות, אך בנסיבות העניין בכללותן מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע 1 על זו של הנתבע.

התובע 1 מסר גרסה קוהרנטית - תיאר כי נסע בנתיב הימני וראה כי בצד הדרך עומדת מכוניתו של הנתבע. לדבריו היה בכוונתו לעבור לנתיב השמאלי, בשל החשש שהנתבע ינסה להשתלב בכביש ויפגע בו, אך טרם שהספיק לעשות כן הנתבע נכנס לנתיב בו נסע, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. התובע 1 הוסיף והעיד כי כתוצאה מעוצמת המכה רכב הנתבע נהדף בחזרה אל שולי הכביש - והתרשמתי כי גרסתו מהימנה יותר מזו של הנתבע. יצוין בהקשר הזה כי הנתבע לא הכחיש שרכבו עמד בשולי הכביש. הנתבע לא הבהיר, גם כשנשאל על כך, מדוע עמד בשולי הכביש (לא היתה בפיו טענה כי נוצר מצב חירום שהצדיק זאת), מעשה אשר יש בו ככלל ליצור מצב מסוכן (הנתבע טען כי עמד במקום מותר, אך הטענה לא נתמכה בראיות). עוד יצוין כי צורת הפגיעה ברכבו של הנתבע ומיקומה מתאימות יותר לחיכוך בין שתי המכוניות ולא לפגיעה ישירה כתוצאה מסטיה של התובע כאשר רכב הנתבע מצוי במצב של עמידה מוחלטת (ואעיר כי ניתן להניח שלו היתה מתרחשת סטיה כאמור כאשר רכבו של הנתבע עומד, צידו הימני של רכב הנתבע היה נפגע באופן משמעותי יותר ולא רק נהדף אל עבר מעקה הבטיחות). עוד יצוין כי הנתבע לא העלה טענה כי היה בכביש מצב חריג כלשהו אשר יכול לספק הסבר לסטיה של התובע 1 מן הנתיב בו נסע. הנתבע העלה אמנם בכתב ההגנה טענה לפיה התובע 1 אמר לו ולבנו (שהגיע סמוך לאחר התאונה) כי דעתו הוסחה בשל שימוש בטלפון הנייד, אך לא הביא את בנו להעיד בעניין זה, וכאמור מצאתי את גרסתו של התובע 1, אשר הצהיר כי לא דיבר בטלפון במועד התאונה וכי לא סטה ממסלולו, מהימנה. בנסיבות אלו כולן סבורה אני כי גרסת התובעים מסתברת יותר מזו של הנתבע.

משכך, הרימו התובעים את הנטל להוכיח את אחריותו של הנתבע לקרות התאונה.

3.אשר לשיעור הנזק - התובעים צירפו חוות דעת שמאי (הכוללת את ירידת הערך), חשבונית של תיקון הרכב וחשבונית של עלות חוות דעת השמאי. הנתבע חלק אמנם בכתב ההגנה בכלליות על שיעור הנזק הנטען, אך בדיון לא העלה טענה קונקרטית בעניין זה (ונציג חברת הביטוח המבטחת את רכבו, אשר אמנם לא צורפה כנתבעת אך נציגה הגיע לדיון, ציין בסוף הדיון כי אין מחלוקת לגבי גובה הנזק).

אשר על כן, ובהיעדר כל ראיה לסתור, יש לקבוע כי שיעור הנזק, אותו על הנתבע לשלם לתובעים, הוא בהתאם למסמכים שהוגשו, דהיינו סך של 27,639 ש"ח. כן יישא הנתבע בהוצאות התובעים בסך של 750 ש"ח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים עותק של פסק הדין.