ת"ק 45795-12-15 ברזילי ואח' נ' צוות יעקובוב בע"מ

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי התובעות נגד הנתבעת, העוסקת במכירת תכשיטים, שמקום משרדיה באזור המרכז ולה סניפים באזור המרכז והדרום. עניינה של התביעה פגמים ואי התאמה שנתגלו בצמיד שנרכש על ידי התובעות מאחת מחנויות הנתבעת באילת.

לטענת הנתבעת, לבית משפט זה אין סמכות מקומית להידרש לתביעה, מאחר והזיקה היחידה לבית המשפט היא מקום מגורי התובעות. נטען שמשרדי הנתבעת וסניפיה הם באזור המרכז והדרום, ואין לה סניפים בתחום שיפוטו של בית משפט זה.

בקשת הנתבעת הועברה לתובעות אך חרף החלטתי כי עליהן להגיב בכתב, לא הגישו תגובה. חרף כך, ובשים לב להליך בו עסקינן, אני רואה לדון בבקשה לגופה בהעדר תגובה.

על סמך כתבי בי- דין והנתונים המצויים לפניי, אני קובע כי לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתביעה, ועל כן בקשת הנתבעת נדחית.

תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 (להלן: התקנות) מונה מספר חלופות שבהתקיים אחת מהן קונה בית המשפט לתביעות קטנות סמכות מקומית לדון בתביעה המוגשת לו. ואלה החלופות: "(1)מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים; (6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית"

די בהתקיימותה של זיקה אחת מבין אלו המנויות בתקנה כדי להקנות סמכות לבית המשפט. בטרם נדון בחלופות המתקיימות בעניינו "יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית" רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו ([פורסם בנבו), 27.2.2006), וכן כי "במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית-משפט זה או אחר; ואין עניין זה ראוי, בנסיבות רגילות, לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" רע"א 6920/94 לוי נ' פולג פ"ד מט(2), 731 (1995) (להלן: עניין לוי). הדברים הנ"ל תקפים ביתר שאת כשמדובר בהליך הנדון כתביעה קטנה.

במקרה שלפנינו אכן רכישת התכשיט הייתה באילת, אך ניתן לקבוע ש"המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות", הוא במקום מגוריהן של התובעות, שאין חולק שהוא באזור סמכותו של בית משפט זה. בהחלטה בעניין לוי, נקבע כי הדיבור "התחייבות" (בחלופה 3 – המקבילה לתקנות סדר הדין האזרחי) הוא דיבור עמום המחייב פרשנות, ואם כך הדבר יש להתאימו מבחינת סדרי הדין להוראות הדין המהותי. הדין המהותי; סעיף 44 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע כי: "חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין לו מקום עסק - במקום מגוריו הקבוע".

מקום שלא נקבע בהתקשרות שבין הצדדים מקום לקיום החיובים המוטלים על הצדדים, ואלה כוללים גם את החיובים הנלווים לעסקת הרכישה כגון פיצוי או השבה במקרה של ליקוי או אי התאמה (ואין אני נוקט עמדה לגוף הטענות), הם צריכים להיות מקוימים במקום מגורי התובעות המצוי באזור סמכות בית המשפט בחיפה – ומכאן הסמכות לבית משפט זה.

סוף הדבר, טענת חוסר הסמכות המקומית נדחית, הדיון יתקיים בבית משפט זה.