ת"ק 45778-01-13 טיילור ואח' נ' קמינסקי

עם שובי לעבודה, לאחר חופשת לידה, הובאה לפני הבקשה לדחיית התביעה על הסף בשל אי התייצבות התובעת 1 (להלן: התובעת) לדיון שהתקיים ביום 3.7.14.

1.ביום 24.1.13 הוגשה התביעה נגד הנתבע שעניינה טענות להפרת חוזה.

2.ביום 18.6.13 התקיים דיון לפני כב' השופט שטרק, אליו לא התייצבה התובעת. בהעדרה, לא ניתן היה לקיים דיון ענייני ונקבעה ישיבה נוספת ליום 13.1.14. לישיבה זו לא התייצבו התובעים כלל, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין) התשל"ז, דחה כב' השופט ד"ר גורדון את התביעה וחייב את הנתבעים בהוצאות הנתבע.

3. לאחר שביקשו התובעים את ביטול פסק הדין מיום 13.1.14 ביטל כב' הש' ד"ר גורדון את פסק הדין, הותיר את תשלום ההוצאות על כנו וקבע כי דיון נוסף ייקבע רק לאחר שהתובעת תגיש לבית המשפט התחייבות חתומה על ידה כי תתייצב למועד שייקבע. ביום 24.2.14 הגישה התובעת התחייבות כאמור ומששולם סכום ההוצאות נקבע התיק לדיון נוסף, שלישי במספר ליום 3.7.14.

4.גם לדיון ביום 3.7.14 לא התייצבה התובעת. בדיון זה הנתבע לא ביקש את דחיית התביעה כפי שביקש בדיון ביום 13.1.14 אלא הגיש בקשה בכתב לאחר הדיון.

5.מעיון מחדש בהתנהלות התובעת מחד ובבקשת הנתבע לדחיית התביעה מאידך, באתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה ולדחות את התביעה.

דחיית תביעה אינה תוצאה קלה, אולם מחדליה של התובעת חורגים ממתחם הסביר.

מדובר בתביעה קטנה שאמורה  להתברר בישיבה אחת, אך בשל העדרותה השיטתית של התובעת נוהלו עד כה שלוש ישיבות, תוך בזבוז זמנם של הנתבע ובית המשפט. חמורים הדברים שבעתיים מקום שהתובעת חתמה על התחייבות להתייצב לדיון ביום 3.7.14.

6.לתובעת צריך להיות אינטרס בניהול ההליכים ועליה לפעול לקידומם משלא עשתה כן בהעדרה מנעה את סיום ההליך. באין הסבר מניח את הדעת להתנהלותה זו מתבססת בקשתו של הנתבע לדחיית התביעה (ר' ת"ק (ב"ש) 594/09 רונן חורש נ' סלקום, פס"ד מיום 6.4.10) ואני מורה על דחיית תביעתה של התובעת 1.