נעים נ' בוטרוס ואח'

בפני תביעה קטנה ע"ס 10,370 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובע בגין תאונת דרכים (לרבות 1,000 ₪ בגין עגמת נפש), שארעה ביום 31.3.15 בה היו מעורבים רכבו וכן משאית המבוטחת בידי הנתבעת, נהוגה בידי הנתבע.

אין מחלוקת כי בעת התאונה נפגע רכב התובע בכנף האחורית שמאלית, כתוצאה מפגיעת הכנף הימנית קדמית של המשאית.

לשיטת התובע, בעת שנסע ישר, בכביש דו סטרי, שנתיביו אינם מסומנים, יצא נהג המשאית ממתחם המצוי בימין הדרך, כאשר בדעתו לפנות שמאלה. לשם כך, על המשאית לחצות את הנתיב בו נסע התובע, ולפנות שמאלה לנתיב הנגדי.

התובע טוען כי הבחין שהמשאית מאטה או עוצרת, המשיך בנסיעתו ישר, לפי זכות הקדימה הנתונה לו, ואז חש בפגיעה מאחור. התובע הגיב ספונטאנית בהסטת רכבו שמאלה.

הנתבעים וענים כי התאונה ארעה באופן שונה. לשיטתם, רכב שנסע לפני התובע עצר, על מנת לאפשר למשאית לעבור את הנתיב בפנייתה שמאלה. התובע לא המתין, עקף את הרכב שלפניו משמאל והמשיך בנסיעה בנתיב הנגדי, תך שהוא פוגע באחורי רכבו, בכנף הימנית של המשאית, שעמדה בזווית שמאלה.

לאחר שבחנתי את מיקומי הנזק, ואת מקום האירוע, תוך התחשבות במיקום המשאית ורכב התובע לאחר הפגיעה, אני סבורה כי עלה בידו של התובע להוכיח את תביעתו.

ראשית, התובע נפגע בחלק האחורי של רכבו. אם נכונה גרסת הנתבעים, כי עקף את רכב צד ג' והמשיך בנסיעה תוך התפרצות לנתיב בו עמדה המשאית, מצופה היה שפגיעתו תהיה בחזית. ממיקום הפגיעה, אני מסיקה כי רכב התובע הגיע למקום בו התנגשו כלי הרכב לפני המשאית.

שנית, לנהג המשאית שדה ראייה נרחב. הוא אישר בעדותו כי הוא יושב בקבינת המשאית הגבוהה. לו עצר רכב צד ג' על מנת לאפשר לו לפנות שמאלה, יכול היה להבחין ברכב התובע שהיה אחרי רכב צד ג', בעדו עוקף לכאורה את רכב צד ג'. לפיכך, ולו נכון היה הדבר, היה עליו לעצור, על מנת למנוע את ההתנגשות ולא להמשיך בפנייתו שמאלה. לכל הפחות היה עליו לצפור.

שלישית, הנתבעים לא זימנו את נהג רכב צד ג' למתן עדות, על מנת לאשר את היותו במקום ואת עקיפתו ע"י התובע. בשעה שהתובע הכחיש את הדברים, הנטל על הנתבעים להוכיח טענתם זו והם לא זימנו את צד ג' – להוכיח את טענתם.