ת"ק 45747-05-13 טאוב ואח' נ' עשירי ואח'

התובעים שכרו דירה מן הנתבע. כשלושה חודשים לאחר כניסתם לדירה החלו בבניין עבודות שיפוץ כלליות, שבוצעו ע"י צד ג', אשר לטענת התובעים פגעו באופן משמעותי בהנאתם מן המגורים בדירה לפרק זמן ממושך, בן 10 חודשים לערך. לטענת התובעים, הנתבע ידע בעת ניהול המו"מ עימם וחתימתם על הסכם השכירות, כי בבניין קיימים ליקויים וכן כי צפויות להתחיל עבודות לתיקונם, אולם בחר להסתיר זאת מהם. בכך, טוענים התובעים, הפר הנתבע את חובתו לניהול מו"מ בתום לב, וביקש לעשות עושר שלא במשפט על חשבונם, ומכאן תביעתם.

מנגד, טען הנתבע, כי אף שידע על ליקויים הקיימים בבניין, כלל לא ידע שבכוונת החברה הקבלנית להתחיל בביצוע העבודות, ועל כן לא פעל בחוסר תם לב כלפי התובעים. עוד טען, כי הפגיעה של עבודות השיפוץ בחיי התובעים הייתה נמוכה בשיעור ניכר מזו הנטענת, וכי הציע לפצות את התובעים בגין פגיעה זו, אך התובעים סירבו וביקשו פיצוי בלתי סביר.

הנתבע, שלח הודעת צד ג' לחברה הקבלנית (להלן: "צד ג' / חברת גינדי"), במסגרתה טען, כי התרשלו כלפיו כבעל דירה בפרויקט, וכי על כן, ככל שיחויב בפיצוי התובעים, הרי שיש להשית על חברת גינדי התשלום בגין חיוב זה.

במסגרת הדיון בפני העידו התובעים, הנתבע ונציג צד ג'.

בעדותם, מסרו התובעים, כי ביום 16.11.12, חתמו על הסכם שכירות עם הנתבע. עוד טענו, כי עברו להתגורר בדירה עם שני ילדיהם הפעוטות, במהלך חודש דצמבר 2012, וכי לאחר כחודשיים, קיבלו הודעה לפיה צד ג' מתכוונת לבצע שיפוץ כללי בבנין. לאחר שבדקו את הנושא, התחוור להם, כי נושא השיפוץ היה במו"מ ממושך בין הדיירים לבין צד ג'. בעדותם הדגישו התובעים, כי השיפוץ אשר נמשך חודשים רבים, גרם ללכלוך, לאבק ולרעש. עוד טענו, כי על גבי הבניין, ובפרט על מרפסת הדירה, הוקמו פיגומים לצורך ביצוע השיפוץ, עובדה שמנעה מן התובעים להשתמש במרפסת וכן הסבה פגיעה בפרטיותם, בשל נוכחות הפועלים במרפסת ועל הפיגומים בצמוד לחלונות הבית. לטענת התובעים, נאלצו לחיות רוב התקופה כשחלונות הבית מוגפים, מה שהוביל לחיובי חשמל גבוהים בשל צריכת מזגן מוגברת. לטענת התובעים לא עזבו את הדירה, אף שהנתבע אפשר להם לעשות כן, בשל מחלתו של אבי התובעת, אשר הסתיימה לבסוף בפטירתו, ואשר מנעה מהם מלעסוק בחיפוש דירה אחר חלופית. התובעים אישרו, כי הנתבע הציע לפצותם בשיעור של 30% משכר הדירה, אולם טענו, כי הצעה זו נראית להם בלתי סבירה. כן, טענו כי הנתבע צפוי לקבל פיצוי מחב' גינדי ודרשו כי הלה יחויב בהעברת מחצית מאותו הפיצוי לידי התובעים. התובעים עתרו, כי אחייב את הנתבע לפצותם בסך 33,200 ₪.

גם הנתבע העיד בפני, לטענתו המו"מ עם צד ג' לעניין שיפוץ כללי בבניין נמשך כשנתיים ימים, ולא הייתה לו כל ידיעה, כי שיפוץ זה יחל דווקא בתקופת השכרת הדירה לתובעים. כן, הדגיש כי מיד כאשר יצר עמו התובע קשר בנושא, אישר לו לעזוב את הדירה ללא כל חיוב או תנאי. לטענת הנתבע, כאשר דרשו התובעים פיצוי, הציע להם פיצוי בשיעור 30% משכר הדירה בתקופה בה הפיגומים היו על המרפסת (משך כשלושה שבועות) ופיצוי נוסף בסך 10% משכר הדירה עבור עוד כ – 5 חודשים במהלך התנהלו עבודות השיפוץ בבנין. לטענת הנתבע, התובעים התנהלו בחוסר תם לב כאשר דרשו הנחה בשיעור 100% מדמי השכירות.

הנתבע עתר לדחיית התביעה תוך חיוב התובעים בהוצאותיו.

לחלופין טען הנתבע, כי ככל שימצא כי הוא מחויב לפצות את התובעים בפיצוי, הרי שיש לחייב את צד ג' שהתרשלה כלפיו בתשלום הפיצוי.

נציג צד ג', מר גיא שני, העיד בפני ומסר כי לאחר מו"מ שנמשך כשנתיים ימים, בין ועד הפעולה של דיירי הבניין, נחתם בינואר 2013 הסכם, ובהתאם לו בחודש פברואר 2013 החלועבודות השיפוץ בבניין. עוד מסר, כי הפיגומים הושמו על הבנין, למשך כ – 3 שבועות, וכי עבודות השיפוץ בכללותן נמשכו כ – 7 חודשים. כן, ציין כי "זה ברור שהעבודות זה לא משהו סימפטי...במהלך התיקון היתה תקופה של אי נוחות, אבל אני יכול להגיד שעשינו את המקסימום שיכולנו".