ת"ק 45705-04-14

תובענה הנוגעת להתנגשות בין כלי רכב.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובעת נסעה במכוניתה מ.ר. 13-890-50 בכביש בין עירוני מס' 77, וכאשר מכוניתה של התובעת נעצרה בצומת מרומזר למופע אור אדום, במצב של עצירה מלאה בנתיב הימני מתוך שניים, נפגעה מכוניתה בצידה השמאלי, מאת כלי רכב מ.ר. 47-978-79 אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 2.

התובעת טוענת כי הינה זכאית לפיצוי בשיעור עלות תיקון כלי הרכב (8,130 ש"ח), שכ"ט שמאי (826 ש"ח), עלות גרירה (424 ש"ח) ונזקים כלליים לרבות הוצאות משפט (1,000 ש"ח).

הנתבעים הגישו כתב הגנה, אשר כלל אך ורק טענה אחת: התאונה לא אירעה כפי שמציינת התובעת, אלא היה מעורב באירוע כלי רכב נוסף אשר הדף את מכונית הנתבעים כלפי מכונית הנתבעת, ולכן לגישת הנתבעים, מן הראוי היה להפנות את הדרישה כלפי צדדי ג'. עוד כלל כתב ההגנה טענות נוספות, אולם הן היו לא יותר מאשר טענות כלליות וסתמיות, חסרות פשר, ושאינן נוגעות כלל לנסיבות התאונה.

ביום 14.12.2014 התקיימה ישיבת בית המשפט, לגביה לא ביקשו הנתבעים להביא ראיות לגבי נהג צד ג', ולא ביקשו לזמן את השמאי עורך חוות הדעת מטעם התובעת. במסגרת הדיון הסכימו הצדדים הסכמה דיונית, אשר הייתה מיועדת ליתן האפשרות לקדם ההליך תוך הרחבת הבסיס העובדתי, והסכמתם הייתה כמפורט להלן: " לכאורה ישנו כלי רכב שלישי שמעורב בתאונה, והוא כלי הרכב אשר נטען שהדף את המכונית בה נהג מר מלול לכיוון המכונית בה נהגה התובעת, התיק קבוע לדיון בבית משפט השלום ברמלה תא"מ 5244-07-14 בחודש מרץ 2015. נבקש לקבוע שתיק זה יידחה לאפריל-מאי 2015 על מנת שאם התיק האחר יוסדר הרי שתוצאותיו ישפיעו גם על פסק הדין. "