ת"ק 45543-12-14 מור ואח' נ' אוחיון ואח'

תביעה ותביעה שכנגד בנוגע לנזקי תאונת דרכים.

התובעים והנתבעים שכנגד יכונו להלן התובעים והנתבעים והתובעים שכנד יכונו להלן הנתבעים.

בתאונה נשוא ההליך היו מעורבים רכב התובעת 1, שבו נהג באותה עת התובע 2 (להלן – התובע), ורכב הנתבעת 1, שבו נהגה באותה עת נתבעת 2 (להלן – הנתבעת). מבטחת רכב הנתבעת 1 צורפה בהמשך כנתבעת 3 לתביעה.

לטענת התובע, הוא נסע ברכבו בנתיב הנסיעה שלו ברחוב זאב חקלאי בירושלים בעת שרכב הנתבעת, שחנה בנתיב הנגדי בחנייה כפולה, ביקש "לעשות פרסה", או לצאת מהחנייה, וכך פגע, עם חלקו הקדמי-שמאלי, בחלקו הקדמי-שמאלי של רכבו שלו. המדובר, לדברי התובע, במכה של "קצה אל קצה", כאשר לאחר מכן, ניסתה הנתבעת לחלץ את רכבה, וכתוצאה מכך רכבה גם השתפשף בכנף רכבו. לדברי התובע, הנתבעת סירבה למסור לו את פרטיה במקום, למעט שם פרטי ומספר טלפון, ורק כעבור מספר ימים מסרה לו, בהודעה לטלפון הנייד, את מספר הפוליסה שלה (התאונה אירעה ביום 28.11.2014 ומספר הפוליסה נמסר לו ביום 3.12.2014). לטענת התובע עובדה זו, כמו גם התנהלות הנתבעת לאחר התאונה, שבין היתר שלחה את אמה לטר"מ לאחר התאונה, בעוד שהיא עצמה פנתה לכאורה לטיפול רפואי רק מספר ימים לאחר מכן, מעידה על חוסר אמינותה של הנתבעת. עוד ציין התובע, כי הרחוב שבו אירעה התאונה הוא רחוב שקט וכי בתאונה לא נכחו עדים כלשהם. התובע ציין, כי לא פנה לשמאי לצורך הערכת נזקיו, בשל העלות הכרוכה בכך (וכי מאותו טעם אין לו ביטוח מקיף או צד ג'), אלא פנה לשני מוסכים המתמחים בתיקון סוג הנזקים שנגרם לרכבו לצורך קבלת הצעות מחיר עבור התיקון. בגין נזקים נטענים אלה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 3,462 ₪. התובע טען גם, כי הסכום שתובעת ממנו הנתבעת מבוסס על שווי רכב גדול יותר מזה שהוערך על ידי השמאי מטעמה, דבר המעיד אף הוא על חוסר אמינות.

מנגד טענה הנתבעת, כי נסעה ברכבה מול רכב התובע, בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתו. לדבריה, היא האטה את רכבה, שכן לפניה היו שניים-שלושה כלי רכב שעצרו, ואז סטה רכבו של התובע ממסלולו, ופגע ברכבה. לטענת הנתבעים, גרסת הנתבעת נתמכת במיקום ואופי הנזק שנגרמו לשני כלי הרכב, לרבות נזק משיכה בכנף שמאל של רכב התובע. מטעם הנתבעים העידו שני עדים. הראשון שבהם למעשה לא ראה את התאונה וכן הנו בעל היכרות קודמת עם הנתבעת ולכן לא הייתה בעדותו, שלכאורה התייחסה למנח רכב הנתבעת לאחר התאונה בלבד, כדי להביא תועלת של ממש. העדה השנייה מטעם הנתבעת, ד"ר אייזנברג, נסעה עם רכבה, לדבריה, שתי מכוניות אחרי רכב התובע, וראתה את התאונה בעת התרחשותה. גרסתה של עדה זו תמכה לחלוטין בגרסת הנתבעת בנוגע להתרחשות התאונה. העדה ציינה כי יש לה ילדים בגן הילדים החרדי הסמוך לגן הילדים החילוני שבו עובדת הנתבעת, אך כי היא אינה בעלת היכרות קודמת עם הנתבעת. לדבריה, לאחר שראתה את התאונה, מסרה את פרטיה לנתבעת, למקרה שיהיה צורך בעדותה (וזאת על בסיס ניסיון קודם שהיה לה בהליך אחר). בכתב ההגנה מטעמה ובתביעתה טענה הנתבעת, כי התובע הוא זה שסירב לתת לה את פרטיו בעת האירוע וביקש לעשות כן רק ביום א' שאחרי התאונה. תביעת התובעת הועמדה על סך של 7,086 ₪. סכום התביעה התבסס ברובו על ההפסד שנגרם, על פי דו"ח שמאי, בגין השבתת הרכב, אך כלל גם רכיב של "טיפול רפואי" שממנו חזרה בה התובעת במהלך הדיון, סכום "עודף" של 1,000 ₪ שיוחס על ידה בטעות לשווי הרכב (כפי שהודתה בדיון) ודרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.