ת"ק 45512-06-16 אונגר ואח' נ' מלכה ואח'

1.לפני תביעה ותביעה שכנגד בנוגע לתאונה שהתרחשה ביום 4/3/16 בסמוך לסנטר הגליל בראש פינה.

2.התובע הגיש תביעה על סך 6,906 ₪ בשל נזקים שנגרמו לרכבו והפסד ימי עבודה. לטענת התובע, בעת שנהגה אשתו, עליזה אונגר, ברכבו, ישר בכביש ראשי, לכיוון חניון סנטר הגליל, יצא הנתבע מכביש חד סטרי באין יציאה ופגע ברכב התובע בצד ימין קדמי.

3.הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד, כנגד התובע, על סך 21,618 ₪. לטענת הנתבעים בכתב ההגנה והן בכתב התביעה שכנגד, הגיע רכב הנתבע לצומת סנטר הגליל והאט נסיעתו עד לעצירה מוחלטת, אותת שמאלה ולאחר שבדק כי הנתיב פנוי, החל בנסיעה. לפתע, הגיח במהירות רכב התובע אשר עקף את רכב הנתבע משמאל ופגע בו.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את התמונות שהוגשו במסגרת הדיון על ידי התובע, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להידחות.

5.בחינת גרסאות הצדדים, הביאה אותי למסקנה, שגרסת התובע מתקבלת על הדעת ועדיפה יותר מגרסת הנתבע. מדובר בכביש דו סטרי, באזור של מסחר חנויות. רכב הנתבע צולם על ידי הנתבעת לאחר התאונה, בעודו עומד ביציאה מכביש חד סטרי, כביש שאין ממנו יציאה לכביש הראשי . לטענת הנתבע בדיון, "הרכב בתמונה לא עומד במקום שהייתה התאונה, אני הזזתי את הרכב לאחר התאונה". אם נכונה הטענה והנתבע הזיז את הרכב לאחר התאונה, תמוה מדוע החליט להזיז אותו באופן שמפריע לתנועה בכביש הראשי ובכביש החד סטרי, ולא הזיז אותו למקום שלא יהווה הפרעה לתנועה. המסקנה המתבקשת, שמיקום הרכב הנתבע בתמונה, הוא המיקום בקירוב רב למקום התאונה ואם הוא הוזז על ידי הנתבע, הוא הוזז ללא שינוי מהותי במיקומו. על כן, נלמד מהתמונה, שחזית הרכב פונה לכביש הראשי מכיוון כביש חד סטרי שאין ממנו יציאה לכביש הראשי.

6.זאת ועוד, גרסת הנתבע שעמד בעצירה מוחלטת, בכביש הראשי, ולאחר שווידא שהנתיב המקביל פנוי משני צדיו, אותת והחל לפנות שמאלה לכיוון החניון, לא מתקבלת על הדעת. מבחינת זמנים, על מנת שרכב התובע ייפגע בו, בדרך של עקיפה משמאל, היה על הנתבע לראות את רכב התובע בכביש הראשי, הואיל ומהכיוון של נסיעת רכב התובע, הכביש הראשי הוא ישר, ללא פיתולים, וניתן לראות למרחק את הרכבים המשתמשים בו. אף על פי כן, העיד הנתבע כי לא ראה את רכב התובע, והוא הגיח במהירות, טענה, שאני סבורה שאינה תואמת את המציאות בכביש. אני סבורה, שאם אכן עצר הנתבע את רכבו והסתכל לוודא שהכביש פנוי, היה עליו לראות את רכב התובע מגיע במהירות לכיוונו, כטענתו.

7.על כן, אני קובעת כי אופן התרחשות התאונה היא כגרסת התובע והאחריות לקרות התאונה היא של הנתבע.

8.התובע עתר לפיצויים כלהלן:

נזק לרכב על פי הערכת שמאי בסך 4,476 ₪.

שכר טרחת שמאי בסך של 550 ₪.

הפסד ימי עבודה ועגמת נפש בסך של 1,500 ₪