ת"ק 45473-01-16 סהר נ' רשות האכיפה והגבייה - מנהלת מחוז תל אביב ואח'

פתח דבר

עסקינן בתביעה קטנה, אשר כבר בפתח הדיון אציין כי חרף עיון חוזר ונשנה בכתבי הטענות של התובע, התקשיתי להבינה לאשורה ומכאן גם הקושי להגדירה. קושי זה נעוץ בעובדה כי מלבד שני כתבי התביעה שהגיש התובע (המקורי על סך 20,000 ₪ ובהמשך המתוקן על סך 30,000 ₪), הגיש התובע עד ליום הדיון וגם לאחריו עשרות מסמכים שהוגדרו על ידו: "הפניות תשומת לב", "חידודי מחלוקות", ריכוז "מצעדי העיוולת", סיכום "שלד העוולות", "ריכוז בקשות" ועוד כהנה וכהנה מסמכים, אשר לא זו בלבד שלא האירו את עיני בית המשפט באשר לסוגיות הדרושות הכרעה, אלא אך הכבידו עד מאד על ניהול המשפט, הסיטו את תשומת הלב מן העיקר אל הטפל, העמיסו מידע לא רלוונטי אשר הקשר בינו לבין עילת התביעה נותר עלום עד היום, תוך שימוש בלשון בוטה והטחת האשמות קשות וחמורות לכל עבר, בכלל זה: כלפי הנתבעות, כלפי רשמי ההוצל"פ ונושאי משרה שיפוטית ואף כנגד גורמים מוסדיים אחרים שלא כאן המקום להזכירם שכל ממילא אינם בעלי דין בתובענה, עד כדי כך שהדבר הקשה עד מאד על בית המשפט לברר את ליבת התביעה לאשורה ולמקד בה את הדיון.

יחד עם זאת, לאחר הוצאת "המוץ מן התבן", ניתן להגדיר את עילת התביעה כדלקמן: המדובר בתביעה בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע, כך לטענתו, משנת 2009 ועד היום וזאת בשל הליכים משפטיים ישנים, אשר כבר עתה אציין כי הינם הליכים סופיים וחלוטים כפי שיבואר להלן, אשר התנהלו כנגד התובע החל משנת 2003 ואילך והסתיימו לפני למעלה מעשור.

לטענת התובע על הליכים אלו נודע לו לראשונה רק בשנת 2009 והחל משנה זו ועד סגירת תיק ההוצל"פ בעניינו נגרמה לו עוגמת נפש בגינה מבקש פיצוי כספי. על מנת שלא להקדים את המאוחר, נתאר להלן בקצירת האומר, את השתלשלות העניינים שהינה הרקע לתביעה זו;

סיפור המעשה ופירוט ההליכים המשפטיים שהינם ברקע של התביעה:

1. ביום 8/1/2003 במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר, ניתן כנגד התובע פסק דין במעמד צד אחד ובהיעדר הגנה, אשר בעקבותיו נפתחו כנגדו הליכי הוצל"פ. הליכים אלו כללו הוצאת צווי עיקול, צו עיכוב יציאה מהארץ והגבלות נוספות על חשבון הבנק וכו'.

2. הזוכה על פי פסק הדין הינו הנתבע 2 (להלן: " הבנק") אשר נקט בפעולות אכיפה של פסק הדין באמצעות הנתבעת 1 (להלן: "הוצל"פ"). יצויין כי כל הצווים ניתנו על ידי רשמי ההוצאה לפועל בהתאם להליכים שנקט הבנק במסגרת פסק הדין החלוט שאחז בידו כנגד התובע.

3. הרקע לפסק הדין הוא חתימת התובע כערב עבור לווה בשם גב' דביר נצר זיוה אשר לרשותה העמיד הבנק הלוואה על סך 25,000 ש"ח בתאריך 31/5/1994 (תאריך חתימת כתב הערבות). לאחר שהבנק לא צלח להיפרע מהלווה, החייבת העיקרית, פנה למצות זכויותיו בדין כנגד התובע כערב, ובמסגרת זו הגיש תביעה, כנגדה לא התגונן התובע ובשל כך ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. במועד מתן פסק הדין, עמד החוב בו חוייב התובע כערב להלוואה זו על סך של כ- 57,000 ₪.

4. במהלך חודש 3/2014 הגיע הבנק להסדר פשרה עם הלווה הראשית. במסגרת הליכים אלו, הסכים הבנק להפסיק את הליכי האכיפה והגביה שנקט כנגד התובע ולמחול על חובו. יחד עם זאת בקשות הבנק לסגירת תיק ההוצל"פ כנגד התובע לא נקלטו במערכת ההוצל"פ כפי שהתברר בדיעבד, ותיק ההוצל"פ נסגר סופית לאחר פניה חוזרת ושלישית במספר שערכה המחלקה המשפטית של הבנק מול רשויות ההוצל"פ רק ב- 17/2/2016. ראה דברי נציגת הבנק בדיון מיום 25/7/16 בעמ' 3 לפרוטוקול.