ת"ק 4545-12-14 צרפתי ואח' נ' קשר ליסינג בע"מ ואח'

בפני תביעה כספית על סך 21,500 ₪.

בין התובע 1 לבין הנתבעת 1 נחתם הסכם חכירה לחכירת רכב לתקופה של 30 חודשים. בסיום התקופה ביקש התובע להשיב את הרכב ולבצע עסקת המשך באותם תנאים אולם הוברר לו כי עליו לחתום על חוזה חדש בתנאים אחרים. משכך, לא בוצעה העסקה, תוך שהתובע השיב לידי הנתבעות את הרכב ללא שקיבל את ההפרש בין שווי הרכב ביום ההחזרה, אל מול חובו לנתבעות בהתאם להסכם החכירה, ומכאן תביעה זו במסגרתה עותר התובע לקבל את יתרת הכספים, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

להלן בקצרה עובדות הצריכות לעניין:

ביום 14.06.2012 נחתם בין הצדדים הסכם לחכירת רכב, במסגרתו בוצעה עסקת ליסינג לחכירת רכב מסוג סיאט איביזה ובהתאם להצעת המחיר אשר צורפה להסכם החכירה ועליה אין מחלוקת כי אלה הם פרטי העסקה.

שווי הרכב במעמד הרכישה – 111,900 ₪. התובע שילם מקדמה בסך של 32,500 ₪. בנוסף, שילם התובע 30 תשלומים חודשיים שווים וקבועים בסך 752 ₪. בתום התקופה התחייב התובע לסלק את יתרת החוב (אופציית רכישה) בסך של 55,950 ₪. סך הכול שווי העסקה בהתאם להסכם החכירה הינו 111,010 ₪. הוסכם בין הצדדים כי הנתבעת מתחייבת לזכות את התובע בהתאם למחירון לוי יצחק, בעסקת המשך לרכש חדש.

לכשהסתימה תקופת החכירה, ובחלוף 30 חודשים, ביקש התובע להחזיר את הרכב, ולבצע עסקת חכירה חדשה. בהתאם לסעיף 16.2 להסכם, ביקשו התובעות להחתימו על הסכם חדש על כלל נספחיו, והתובע סירב לעשות כן מאחר שבהסכם החדש חלו שינויים לרבות ריביות אשר היה עליו לשאת בהן, והכרוכות בביצוע העסקה.

לטענת התובע היה על הנתבעות לכרות עמו הסכם חדש בתנאיו של ההסכם הישן, תוך שלא קמה להן כל זכות לחייבו בריביות מעבר למחיר הרכב אותו ביקש לרכוש. כן טוען התובע כי לנתבעות לא הייתה כל זכות לדרוש ממנו אגרות בעבור פתיחת תיק, שכן המדובר בעסקה מתמשכת תוך שהדבר לא כתוב בהסכם הראשון.

מוסיף התובע וטוען, כי מאחר ולא התקשר בסופו של יום עם הנתבעות בעסקת חכירה חדשה, על הנתבעות להשיב לידיו את יתרת הכספים שנותרו בגין שווי הרכב ביחס ליתרת סכום החוב (סכום האופציה).

כמו כן עותרים התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש וזאת לטענתם מאחר ועת הגיעו לסניף הנתבעות לביצוע העסקה, זכו ליחס מזלזל, תוך שנתנה קדימות ללקוחות אחרים בסניף, ומשכך נאלצו הנתבעים להמתין בסניף למעלה מ- 4 שעות.

לטענות הנתבעות דין התביעה להידחות. בהתאם להסכם החכירה שנחתם בין הצדדים, החכירה הנתבעת 1 לתובע 1 רכב לתקופה של 30 חודשים. בין יתר תנאי החוזה מוסכם כי עם סיום תקופת ההתקשרות רשאי התובע להחזיר את הרכב לנתבעת ולרכוש רכב חדש בתמורה לתשלום דמי האופציה או להמשיך לעסקת חכירה חדשה. הוסכם כי עסקה חדשה תתבסס על ההפרש בין שווי הרכב אל מול יתרת החוב בהתאם לסכום האופציה, תוך שהפרש זה ייקבע בהתאם למצב הרכב ובהתבסס על מחירון לוי יצחק או מחירון אחר, ויהווה מקדמה לעסקה הנוספת. עוד הוסכם בהתאם לסעיף 16.2 כי קיום עסקה חדשה כפוף בין היתר לחתימת התובע על הסכם חכירה חדש על כל נספחיו.

במהלך חודש ספטמבר 2014, פנו התובעים לנתבעות על מנת לבדוק ביצוע עסקת חכירה נוספת. בהתאם, ערכו הנתבעות תחשיב לעניין ההפרש שבין שווי המכונית ובין סכום האופציה, ונמסר לתובע כי הפרש זו מוערך בסך של 11,394 ₪, וככל והתובע יהיה מעוניין להתקשר בעסקה נוספת, ישמש סכום זה כתשלום מקדמה.