לסרי נ' מוצצים ראשון לציון (2003) - שותפות מוגבלת

1.בנו של התובע ועובד של הנתבעת היו מעורבים בתאונת דרכים בשעת לילה בעיר יבנה, אשר כתוצאה ממנה נפגעו רכבי שני הצדדים.

2.מר לסרי מאור (להלן: מאור), העיד כי נסע בנתיב הימני בכביש פתוח, והבחין ברכב הנתבעת עומד ביציאה מחניון – שנמצא משמאל לכביש - כשחציו בנתיב הנסיעה הנגדי וחציו בחניון. מאור סבר, כי רכב הנתבעת יכול לפנות ימינה בלבד והמשיך בנסיעה רצופה, כאשר יצא הרכב תוך כדי פנייה שמאלה.

מאור העיד כי בלם בחוזקה, אולם לא הצליח למנוע את הפגיעה בין שתי המכוניות. מאור ציין, כי הפנייה אפשרית ימינה בלבד, בכיוון נסיעת רכב הנתבעת, וזאת ידע בשל חץ המשורטט על גבי נתיב היציאה מהחניון.

ניתנה לתובע האפשרות בסיום הדיון להגיש את התמונה של מקום התאונה, כראיה לטענה האמורה, וכן לצרף לתיק את תמונות הנזק שצילם השמאי שבדק את רכבו לאחר התאונה. לאחר הדיון ובהתאם לרשות שניתנה, הגיש התובע את תמונות הנזק שצילם השמאי מטעמו, ומסר שלא הצליח לאתר אצל סוכן הביטוח את התמונה שהועברה לו, המתעדת את מקום התאונה.

3.נהג הנתבעת (להלן: יגאל), מסר כי יצא ממתחם החניה, לאחר אירוע של עמיתה לעבודה. יגאל אישר כי הכביש סוטה מעט ימינה, אולם טען כי אין איסור או מניעה לפנות שמאלה, והוא החל לפנות שמאלה מאחר שלא הבחין ברכב התובע המגיע מימין.

יגאל טען, כי נעצר ביציאה מהחניון קצת בתוך נתיב הנסיעה הקרוב אליו, שכן רכב שחנה משמאלו הפריע לשדה הראייה. לטענת יגאל, בשלב זה כשהיה בעמידה, הגיע מאור מימינו, בנסיעה במהירות מופרזת: "לדעתי 50 זה חצי מהמהירות שנסע" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 1).

יגאל תיאר כי שמע רק חריקת בלמים לפני הפגיעה, הבין שעומדת להתרחש תאונה, והספיק לשכב על הכיסא בניסיון להקטין את הנזק הגופני שיספוג כתוצאה מהפגיעה. אין חולק שכתוצאה מהפגיעה, נהדף רכב הנתבעת ופגע ברכב החונה מצד שמאל.

4.לאחר ששמעתי עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מצאתי כי גרסתו של מאור עדיפה על פני גרסת יגאל וזאת בשל אלה:

ראשית, עדותו של יגאל לא היתה מהימנה עלי. יגאל טען מצד אחד, כי לא ראה כלל את רכב התובע מגיע. לדבריו: "לא הבחנתי בו. רק שמעתי את הבלימה. לא הבחנתי בו בכלל, בשום שלב" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 20). מצד שני ידע לתאר את נסיעתו כמהירה מאוד, ואף להעריך את המהירות עצמה. טענות אלו, שאינן מתיישבות זו עם זו, הן בגדר הערכה וסברה, כאשר יגאל מנסה להסביר – ככל הנראה גם לעצמו – כיצד נפגע מרכב שבו לא הבחין כלל. אציין עוד, כי תמונות הנזק אינן מעידות בהכרח על פגיעה במהירות גבוהה מאוד.

זאת ועוד, קשה לקבל גרסה על פיה יגאל שמע חריקת בלמים - בלא שיכול היה לדעת מהיכן זו מגיעה - ועל סמך שמיעת רעש זה בלבד, הבין שעומדת להתרחש תאונה קשה, עד כדי כך שמצא לנכון לשכב על ספסל המושב.

שנית, מיקומי הנזקים אינם מתיישבים עם התיאור של יגאל. אם יגאל עמד בחציו בנתיב היציאה מהחניון וחציו בנתיב הנסיעה הקרוב אליו, בעוד מאור נוסע בנתיב הרחוק יותר, לא היתה כלל צריכה להתרחש תאונה.

אזכיר, כי רכבו של התובע נפגע בפינה הקדמית שמאלית, ורכב הנתבעת נפגע מהמכה הראשונית בפינה הקדמית ימנית. הדבר מעיד על סטייה ממשית של רכב הנתבעת שמאלה, לתוך נתיב הנסיעה שבו נסע מאור.

לעניין זה אפנה לעדותו של יגאל לפיו יצא עוד ימינה בשל הרכב שהיה משמאלו וחסם לו את שדה הראייה. סטייה כזאת של יגאל ימינה, תומכת בעדותו של מאור, כי היה משוכנע שרכב הנתבעת עומד לפנות ימינה ולא שיער או ציפה כי הרכב הסוטה ימינה ישנה כיוון נסיעתו ויבצע פנייה שמאלה לתוך הנתיב בו נוסע מאור.

שלישית, יגאל הסכים כי לא היתה כל חסימה בשדה הראייה ימינה, הכיוון ממנו הגיע מאור "שדה הראייה גדול מאוד. ביציאה ימינה גדול מאוד. הוא בא מצד ימין שלי" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 21). התאונה ארעה בשעת ערב, ולא ניתן להבין כיצד יכול להגיע רכב כשאורות הנסיעה דולקים בלא שרכב הנמצא בדרכו יבחין בו, אף ממרחק רב. גם יגאל לא ידע להסביר איך לא ראה את רכב התובע מגיע מימינו.

רביעית, הדיפת רכב הנתבעת לכיוון הרכב החונה מתיישבת עם טענת מאור שיגאל היה בנסיעה, באותו כיוון של נסיעת רכב התובע. פחות סביר כי הרכב נהדף מרחק משמעותי, אם היה בעת הפגיעה בעמידה מוחלטת - עם חלקו האחורי של רכבו בתוך דרך היציאה ממתחם החניה - כאשר רגלו של יגאל לוחצת על דוושת הבלם.

חמישית, לא זקפתי לחובת הנתבעת את העובדה כי בכתב התביעה שהוגש בהליך נוסף, תביעת שיבוב של מבטחת הנתבעת כנגד התובע, נטען כי התאונה היתה "עת פנה הרכב המבוטח שמאלה". אמנם מדובר בגרסה שונה, אלא שהנתבעת לא ניסחה את תביעת השיבוב. עם זאת, ישנה משמעות לכך שבטופס ההודעה שנמסר למבטחת (נ/2), לא נרשם שרכב הנתבעת היה במצב של עצירה מלאה בעת התרחשות התאונה.

5.לנוכח האמור לעיל, אני קובעת, כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעת התפרץ לנתיב שבו נסע רכב התובע ובכך גרם לתאונה. מאחר שקיבלתי את גרסתו של מאור לאופן התרחשות האירוע, אין מקום להשית על מאור אשם תורם לאירוע התאונה או לתוצאותיה.

6.באשר לנזקים: לכתב התביעה צורפה הודעת תשלום ועותק המחאה, מהם עולה כי שולם לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכבו בניכוי סך של 1,292 ₪ בגין השתתפות עצמית, וסכום של 3,042 ₪ בגין השבת סכום ביטוח לקדמותו. בהודעת התשלום מפורט כי שולם לו פיצוי בגין ירידת ערך בניכוי השתתפות עצמית לנזק זה בסך 1,381 ₪. על בסיס מסמכים אלה ניתן לקבוע, כי הנזקים הישירים המוכחים מסתכמים בסך של 5,715 ₪.

התובע עתר לפיצוי בגין התייקרות הפוליסה בשל הפסד הנחת העדר תביעות, אולם לא הביא כל ראיה על בסיסה ניתן לקבוע כי פוליסת הביטוח אכן התייקרה בשנה שלאחר התאונה או מה הוא הסכום הנוסף שנדרש התובע לשלם בגין הפעלת הפוליסה.