לוין נ' ויטורי

לפי כתב התביעה, בתאריך 3.11.16, סמוך לשעה 07:40, נסעה התובעת בדרך טבעון, בסמת טבעון – רכסים, לעבודתה בנשר. במהלך הנסיעה, עצרה בכיכר, על מנת לתת זכות קדימה לרכב שנמצא בכיכר, ובעת שרכבה היה במצב עצירה, התנגש בה הנתבע מאחור.

התובעת טוענת כי היא פנתה לנתבע, אך הוא לא היה מוכן לפנות לחברת ביטוח, היא הסכימה לבקשתו להגיע למוסך הרחוק ממקום מגוריה, על מנת לתקן את הנזק, אך באופן תמוה בעל המוסך שהוא חבר של הנתבע, מסר שאין כלל נזק ברכב. התובעת טוענת שהיא חשה שניסו לנצל את תמימותה, ולהסתיר את הנזק ברכב. התובעת נאלצה לפנות לשמאי מטעמה, שם נמסר לה שעלות התיקון הינה 6,474 ₪, בצירוף עלויות השמאי.

הנתבע טוען שהנזקים הנתבעים לא נגרמו כתוצאה מתאונה זו. לדבריו, הוא גלש עם רכבו במהירות איטית במיוחד, אשר עלתה אולי לכדי 5 קמ"ש, וזאת מאחר והיה פקק תנועה, ולכן מדובר במכה קלה ביותר, שלא ייתכן שגרמה לנזק כה ניכר, כפי שנטען.

עוד הוא טוען, כי רכב התובעת הוא משנת ייצור 2008, ולכן, לא מן הנמנע שהנזקים הנטענים בכתב התביעה או חלקם, נגרמו כתוצאה מאירועים קודמים. כתימוכין לטענותיו, הוא מפנה לכך שבדיקת רכב התובעת, נעשתה רק כעבור שבועיים מאז האירוע.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות עליהם הם נסמכים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל ודין הטענות שהעלה הנתבע להידחות.

כאמור, מדובר בתאונת חזית-אחור ואין מחלוקת ממשית לאחריות הנתבע לקרות התאונה.

למען הסר ספק, הנני קובע כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפיו של הנתבע, אשר נסע מאחורי רכב התובעת, לא שמר מרחק, ופגע עם חזית רכבו בחלק האחורי של רכבה וגרם לרכבה לנזק.

במעשיו אלה היפר הנתבע את חובת הזהירות הקונקרטית החלה עליו מכח הוראותיה של תקנה 49 לתקנות התעבורה.

המחלוקת העיקרית נוגעת להיקף הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה.

התובעת טוענת לנזקים כמפורט בתביעה וחוות דעת שמאית שצורפה לתביעה. יצוין, כי השמאי מטעם התובעת, מר מאיר גונן, התייצב למשפט, העיד ונחקר על חוות דעתו.

הנתבע חולק על נזקים אלו, לטענתו הפגיעה קלה ויתר הנזקים הנתבעים לא שייכים לתאונה דנן. הנתבע מסתמך בטענותיו אלו, בין היתר, על חוות דעת של השמאי אורן יעקב, שצורפה לראיותיו.

בחוות דעתו של השמאי, מר גונן, מטעם התובעת, מפרט השמאי את היקף הנזקים, אופן התרחשותם, והיקף התיקון והחלקים הנדרשים לתיקון.

גם אם אניח לטובת הנתבע, כי אכן התאונה קרתה כשרכבו גלש במהירות שאינה גבוהה ופגע ברכב התובעת, הרי שבמבט ראשון, אכן נראה היה, כי המפגש בין חזית רכב הנתבע, לחלק האחורי של רכב התובעת, לא הותיר נזקים קשים הנראים לעין.

אולם, בעדות השמאי מטעם התובעת הבהיר האחרון, כי נזקים אלה הוסוו בעיקר בשל האלסטיות של הפגוש האחורי של רכב התובעת. הם התבטאו בקריעת הפגוש האחורי ובנזק למכסה תא המטען. נזקים אלו הצריכו את התיקונים המתוארים בחוות הדעת וכן את החלפת החלקים המתוארים בה. דברים אלה עולים בצורה ברורה למדי, מעיון בתמונות שליוו את תיקון רכב התובעת (תמונות אשר צורפו לחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת).

הנזקים, היקפם, ועלותם מקובלת על בית המשפט, בשים לב לחוות דעתו ועדותו של השמאי מר גונן אשר לא נסתרה בבדל ראיה מטעם הנתבע. בנוסף, ביצוע התאמת נזקים רעיונית של חזית רכב הנתבע אל מול החלק האחורי של רכב התובעת שולל את טענת השמאי מטעם הנתבע ומלמד כי במפגש כזה צפוי להינזק מכסה תא המטען.

אשר לטענות והשגות של הנתבע, כנגד היקף הנזקים, והטענה כי מדובר בנזקים מתאונה קודמת, טענות אלה אין בידי לקבלם.

בניגוד לעובדה שהשמאי מטעם התובעת הופיע למשפט, העיד ונחקר על חוות דעתו, השמאי מטעם הנתבעת לא הופיע לבית המשפט, כך שאין בידי לתת משקל לחוות דעתו. בעניין זה, מקובלת עליי טענת התובעת הנסמכת על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) תש"מ 1980.

לפי הוראות סעיף 10 (ב), שמאי לא ייתן חוות דעת על רכב, אלא על סמך בדיקתו.