חדד נ' אריאל ואח'

בפני תביעה שעניינה נזק שנגרם לרכב בתאונה שהתרחשה במוסך ביישוב מתיתיהו ביום 20.9.16.

לטענת התובעת, בשעה שרכבה של התובעת שהה במוסך, פגע בו רכב הנתבעת בשעה שנסעה היא בנסיעה לאחור. אגב הפגיעה נגרמו לרכב נזקים כפי שהוערכו בחוו"ד שמאי שצורפה לתביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי ביחס לתאונה זו קיים מעשה בי דין שכן תביעה שהוגשה בעבר בגין התאונה ע"י התובעת במסגרת ת"ק 46968-05-17 נדחתה בהעדר התייצבות התובעת עוד ביום 4.9.17 ותביעה זו מהווה הלכה למעשה מיחזור של אותה תביעה ישנה אשר לא הוגשה בקשה לביטולה ולא הוגש עליה ערעור.

גם לגופה של תביעה טענו הנתבעות כי יש לדחות את התביעה שכן הנזק לו טוענת התובעת לא נגרם במפגש בין שני הרכבים שכן התאונה ארעה בעת שהנהגת נהגה בו במהירות נמוכה מאוד, ומוקדי הנזק אינם תואמים את תיאור התאונה.

בדיון בפני העידו התובעת, עד מטעמה- בעל המוסך שהוא אביה של התובעת, וכן הנתבעת עצמה.

התובעת טענה כי מכיוון שאינה מיוצגת לא ידעה כי היה עליה לבקש לבטל את פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת וכי המתינה לתשלום ההוצאות שנפסקו בו עד לאחר הדיון היום, שוב , מאותו טעם.

כן ציינה בהגינותה כי היו קיימות פגיעות קודמות ברכב וכי הביאה שמאי מטעמה שיקבע מי אחראי לפגיעות ברכב (עמ' 2 שורה 8).

בדיון הצביע העד מטעמה של התובעת על מיקום הנזקים שלטענתו ראה כי נגרמו עקב התאונה (פנס ימין אחורי , מכסה תא מטען)תוך שהוא טוען כי הרכב היה נקי קודם לתאונה- אולם טענה זו נסתרה על ידו מיד לאחר מכן כשציין מהם אותם נזקים ולפיכך בהתאמה, הנזקים הקיימים בסמוך לפנס האחורי הימני שאינם שייכים לטענתו לתאונה זו.

הנתבעת העידה כי בשל תנאי השטח (נהיגה בשטח המוסך) נהגה במהירות איטית מאוד, וכי סמכה על עד התובעת (אשר מסתבר כי הוא אביה) כי יצלם את הנזקים האמיתיים שנגרמו לתובעת אשר לטענתה לא יתכן והיו הנזקים הנטענים בשל מיקומם ומהירות נסיעתה.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, האזנתי לעדויות שנשמעו בפני ובחנתי את תמונות הנזק, אני סבורה שיש לדחות את התביעה.

ראשית יש להבהיר כי קיים מעשה בי דין לאור דחיית התביעה עוד ביום 4.9.17.

פסק דינו של כב' הרשם הבכיר רגב ברור ומדבר בעד עצמו. לו הייתה התובעת מעוניינת בביטולו הייתה יכולה לנהוג במס' אפשרויות שקובע הדין ביחס לביטול או ערעור על פסק דין. התובעת בחרה לעשות דין לעצמה ושבה והגישה אותה תביעה ואף לא טרחה לשאת בהוצאות הנתבעת 1 כפי שנפסקו לחובתה.

עם זאת, גם לגופה של תביעה אני סבורה כי לא ניתן לפסוק לטובתה של התובעת.