ת"ק 45248-12-14

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים, כאשר כל אחד מהנהגים טען כי האחר סטה מנתיבו וגרם לתאונה.

2.התובע טען כי היה בדרכו לביתו בנס ציונה מקניון רחובות ונסע בכביש שבו ישנם שני נתיבים כאשר לקראת הצומת מתפצל הכביש לשלושה נתיבים והשמאלי ביותר פונה שמאלה בלבד.

גרסת התובע הינה כי נסע בנתיב הימני ביותר הממשיך ישר, כאשר לפתע סטה הנתבע בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתו, וגרם לנזק לכל אורך צדו השמאלי של הרכב, וזאת מבלי לוודא שהדרך פנויה ומבלי לאפשר לתובע להשלים ולחלוף על פניו, בחוסר תשומת לב ובמהירות שאינה סבירה.

3.הנתבע טען, כי עמד בצומת, בנתיב הימני מבין שני הנתיבים לפנייה שמאלה, ורכב התובע עמד בנתיב מימינו, אשר ממשיך ישר בצומת. לפי גרסת הנתבע, כאשר התחלף הרמזור לירוק, סטה התובע לתוך הנתיב בו היה הנתבע, תוך שפשוף הפינה הקדמית ימנית ברכב הנתבע, במטרה לפנות שמאלה.

4.במהלך הדיון העידו שני הנהגים ואשת התובע, שהייתה עמו במועד התאונה ברכב, גב' מיכאלה נחמן-וולך. שני הנהגים חזרו על הגרסה שפורטה בכתב טענותיו. גב' נחמן העידה כי ישבה במושב לצד בעלה, כאשר הם צריכים לנסוע ישר בצומת, והבחינה כי הרכב סוטה מעט ימינה בכדי להתחמק מהרכב שמגיח משמאל שסטה בחדות לתוך רכבם, ופגע בהם.

דיון והכרעה

5.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי גרסת הנהג עדיפה, ולו במעט, על הגרסה האחרת, וזאת בשל אלה:

ראשית, עדות התובע נתמכה בדברי אשתו, שהוצאה מהאולם בעת מתן עדות התובע. עדות האשה תמכה בדברי התובע הן לעניין נתיב נסיעתם, הן לעניין כוונתם להמשיך ישר בצומת, והן לגבי סטיית רכב הנתבע לתוך נתיב נסיעתם.

ניתן לקבוע על פי עדות התובע ואשתו כי הם היו בדרכם לביתם, מקניון רחובות, והתכוונו להמשיך ישר בצומת. יש להניח כי הדרך מוכרת היטב לתובע, ולא ניתנה סיבה לצורך לסטות בפתאומיות שמאלה בסמוך לצומת או תוך כדי כניסה אליו.

שנית, אופי הנזק ברכב התובע כפי שנראה בתמונות שהוגשו, תומך בטענתו כי רכב הנתבע הוא שסטה מנתיבו. ברכב התובע קיים נזק של שריטה ושפשוף החל מהכנף הקדמית, וכולל את שתי הדלתות מצד שמאל. הנזק בדלתות היה משמעותי, וחייב החלפת שתי הדלתות, כפי שפורט בחוות דעת השמאי.

לא סביר שהתובע סטה לתוך נתיב נסיעת הנתבע, וחרף פגיעתו ברכב אחר, המשיך בנסיעה כזו תוך גרימת נזק לאורך כל צדו של הרכב, במקום לעצור במקום ולהקטין את הנזק. הנזק המתמשך והעמוק יחסית מתיישב יותר עם גרסת התובע, כי רכב הנתבע סטה מהנתיב ופגע באזור הכנף הקדמית בסמוך לדלת הקדמית משמאל, ובשל היותו של התובע בנסיעה רצופה, "נגרר" הנזק תוך המשכו לכיוון הדלת האחורית.

שלישית, אילו היה רכב התובע סוטה מנתיבו ופוגע ברכב משמאלו, היה צפוי להיגרם נזק בפינה הקדמית-שמאלית ברכבו, ובמקרה דנן, אין למצוא נזק כזה ברכב התובע.

7.לעניין הנזקים, התובע הוכיח (באישור הפסדים שצורף לכתב התביעה) כי מהפיצוי שקיבל מהמבטחת שלו, הופחת סכום של 1,950 ₪ בגין השתתפות עצמית, וסך נוסף של 92 ₪ כדמי כינון. יתר הנזקים הנטענים, לא הוכחו.

סוף דבר

8.אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין נזקיו, המסתכמים בסך של 2,042 ₪.

9.לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך הסכום להיום, את הטרחה שבניהול הליך משפטי ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את סכום הפיצוי המגיע לתובע בערכים להיום בסך של 2,500 ₪.