ת"ק 45200-10-14 שלום נ' לוי

1.בפני תביעה כספית בגדרה דורשת התובעת לחייב את הנתבע להשיב לה 26,000 ₪ אשר לפי הנטען העבירה לידיו בשנת 2014 בחולשתה ומתוך עמדה של פחד וניצול. כדבריה: "הוא אילץ אותי לגשת לבנק ולמשוך כסף לחתונה של הבן שלו וזה היה תחת לחץ והוא ניצל את המצוקה שהיתה בי, כי אני הייתי לבד ולא היה מי שיעזור לי" (פ' ע' 2 ש' 13-11).

2.הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ואולם התייצב לדיונים. הוא הודה שקיבל מהתובעת 26,000 ₪ (פ' ע' 3 ש' 17), לטענתו כצדקה, וטען כי החזיר לה את הכסף: "היה פה סיפור ארוך שהיא הסכימה לתת כסף לבן שלי שהתחתן והיא הפעילה לחץ אחר כך שהיא לא רוצה לתת את הכסף. אז אחותה התקשרה ואנשים מבחוץ התערבו והחזרנו את הכסף. מדובר ב- 26 אלף שקלים. זה היה במזומן. החזרנו במזומן את הכסף: הילדים שלי ושל אשתי ואני. הכסף ניתן לתובעת ביד. מדובר על אותה תקופה, ממש בסמוך. אני לא יודע בדיוק, אבל זה היה הסכם בין אשתי וילדיי הגדולים לבין אחותה של התובעת. אחותה של התובעת נכנסה לענין ושלחו אנשים לילדים שלי" (פ' ע' 3 ש' 20-14).

3.הנתבע הציג את המוצג נ/1: "הסכם התחייבות" בין הצדדים, עליו מופיעה לכאורה חתימת התובעת, ובו נרשם: "הנ"ל יואל לוי אינו חייב לי כסף וכל מה שנתתי לו היה בתורת צדקה מרצוני החופשי... ולכן אין לי כלפי לוי יואל שום טענה ושום תביעה כספית". התובעת הכחישה את חתימתה: "אני מעיינת במסמך נ/1. לא חתמתי על כלום. אני לא מכירה את המסמך הזה וזו פעם ראשונה שאני רואה אותו. איני יודעת של מי כתב היד במסמך. אני רואה שמופיע השם שלי פעמיים. איני יודעת אם זו החתימה שלי, לא נראה לי שזו החתימה שלי... אולי הוא החתים אותי בזמן שהוא נתן לי לעשן סמים. הוא נתן לי לעשן קנאביס רפואי" (פ'ע ' 5 ש' 7-3).

4.ייאמר מיד: אין מקום לסמוך על המסמך מוצג נ/1 כראיה אמינה כנגד התובעת. ראשית, דין הוא כי בעל דין המבקש לסמוך על מסמך, ובתוך כך על חתימת הצד שכנגד, צריך להוכיח את אמיתות המסמך והחתימה (למשל: ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל ואח', מיום 15.3.2011). כאן, התובעת הכחישה את החתימה; ואילו הנתבע לא הגיש ראיות אובייקטיביות להוכחת החתימה, כגון חוות דעת מומחית. שנית, תוכנו של המסמך אינו מתיישב עם הודאת הנתבע, לפיה הוא פעל להחזיר לתובעת את הכסף שקיבל ממנה. במסמך הנ"ל נרשם כי התובעת נתנה לנתבע כסף "בתורת צדקה", ולא צוין דבר ההחזר. הנתבע טען: "עשיתי הסכם שהיא לא תתבע אותי אחר כך" (פ' ע' 3 ש' 32). ואולם אם הצדדים אמנם ביקשו ליישב את הסכסוך בדרך זו, היה ודאי מציינים את דבר ההחזר. זהו חסר בנקודה מהותית, הפוגם באמינות המסמך.

5.בענין סכום הכסף שהנתבע כבר החזיר לתובעת: התובעת לא הציגה נתונים ברורים. בכתב התביעה, כלל לא התייחסה לסכום ההחזר. גם בעדותה הראשית לא סיפרה דבר בקשר לכך (ר' פ' ע'3-2). לאחר שהנתבע העיד על ההחזר, אישרה שאחותה הלכה בשמה לקבל את הכסף: "אחותי ביקשה שיחזירו לי את הכסף, הסבירה לה [לאשת הנתבע] את המצב הכלכלי שלי, והיא הביאה לה רק חלק בחזרה, לא זוכרת מה הסכום. חלק קטן. אולי 7 או 5 אלף שקל. את זה אשתו [של הנתבע] נתנה לאחותי, שהביאה לי" (פ' ע' 5 ש' 25-23).

6.הנתבע העיד שהעביר חלק מהכסף לבנו לצרכי החתונה (פ' ע' 4 ש' 17). הוא טען כי חלק מהכסף הוחזר לתובעת מיד לאחר שהתקבל, ו"חלק התחייבנו להחזיר אחרי החתונה. אחרי החתונה היא שלחה נציגים והם קבעו עם הבנים שלי. הם גם איימו. החזירו לה. אני לא הייתי במעמד החזרת הכסף. הילדים שלי היו: בן לוי ולא יודע בדיוק מי נפגש איתם" (פ' ע' 4 ש' 21-17).

7.התובעת העידה את אחותה, גם גב' רותי מיילי. עדה זו סיפרה: "היא [התובעת] התקשרה אלי והיתה מאוד היסטרית ובוכה. ... היא אמרה שהוא פשוט לקח ממנה 30 אלף שקל. היא טוענת שהוא שם לה משהו בשתיה. היא הלכה לבנק והוציאה את הכסף ונתנה לו. היא הוציאה את הכסף מהחשבון שלה. ... מה שביקשתי ממנה את הטלפון של הבית, יצא לי לשוחח עם אשתו [של הנתבע] והיא אמרה לי לבוא לקחת בינתיים מה שיש לה. ... היא נתנה לי חצי במזומן, החתמתי אותה על פתק... כתוב שם שקיבלתי 700 יורו במזומן ו- 2,500 שקל שעשינו שווי בערך 520 יורו. סה"כ אני יודעת שנשאר חוב של 780 יורו להחזיר. את הכסף קיבלתי מאשתו של יואל. אני חושבת ששמה אוסנת" (פ' ע' 10 ש' 25-12). גב' מיילי הוסיפה: "עשינו חישוב ויצא בערך עוד חוב של 780 יורו, והחתמתי אותה. היא החתימה אותי שהיא נתנה לי את הכסף והיא אמרה לי לדבר עם הבן שלה על שאר הכסף. צלצלתי לבן שלה כמה פעמים והוא לא ענה. היו כמה משחקים כאלה אבל לא הצלחתי לדבר איתו, ואז ירדתי מזה, וסיגל תבעה" (פ' ע' 10 ש' 26 עד ע' 11 ש' 2).

8.גב' מיילי הציגה את הפתק בו נרשמה יתרת חוב בסך 780 יורו. גב' מיילי העידה כי החתימה המופיעה על הפתק "היא החתימה של אשתו של יואל או של הבן שלו, אני לא זוכרת, כי גם הבן היה" (פ' ע' 11 ש' 5).

9.בענין יתרת החוב, אני מאמצת את עדותה של עדת התביעה - גב' מיילי. עדות זו הותירה רושם אמין. העדה העידה בפשטות ובישירות, ותמכה את דבריה במסמך מקורי, שנחתם לפי עדותה בזמן אמת. שני הצדדים, התובעת והנתבעת, לא הציגו ראיות נוספות שמהן ניתן ללמוד על יתרת החוב: התובעת לא הציגה תרשומות או מסמכים מזמן אמת על ההחזר הכספי שקיבלה, וגם לא העידה עדים, פרט לאחותה גב' מיילי, וזאת אף שבני משפחה נוספים היו מעורבים בפרשה (ר' למשל עדות התובעת בפ' ע' 5 ש' 21). הנתבע לא העיד את אשתו או מי מבני משפחתו שהיו מעורבים במהלך ההחזר הכספי.

10.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כי יתרת החוב עומדת על 780 יורו, כפי שהעידה אחות התובעת גב' מיילי, וכפי שנרשם על ידה בפתק מיום 20.2.2014. הנתבע ישלם לתובעת את הסכום הנ"ל בש"ח, לפי שער החליפין הידוע ביום 20.2.2014, ובתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 20.2.2014 ועד לתשלום בפועל. כמו כן, יישא ב הוצאות משפט: אגרה, ובנוסף הוצאות התדיינות בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, א' שבט תשע"ו, 11 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.