ת"ק 45163-11-14

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים בכביש 4, כאשר כל נהג טוען כי הנהג האחר סטר מנתיבו, וכך גרם לתאונה:

לטענת התובע, נסע בנתיב הימני כאשר הנתבע 1 (להלן: הנתבע) סטה בפתאומיות מהנתיב השמאלי, נכנס לנתיבו, פגע בו משמאל והדף אותו לעבר מעקה הבטיחות מימין.

לטענת הנתבע, בלם עקב עומס תנועה כאשר חש חבטה בצד שמאל של רכבו שהביאה לסיבוב הרכב על צירו. הנתבע סבור כי רכב התובע הוא שסטה שמאלה לנתיב נסיעתו, איבד שליטה לאחר שפגע ברכב הנתבע, המשיך בנסיעה ופגע במעקה הבטחות – והכל באחריותו של התובע.

2.במהלך הדיון מסר התובע שלאחר התאונה מסרה בתו של הנתבע, שהייתה לפניהם משאית שבלמה ובשל כך סטה הנתבע לנתיב הימני, על מנת שלא לפגוע במשאית. התובע העיד כי הבחין במשאית שהייתה בנתיב נסיעתו של הנתבע.

עדה נוספת, שהייתה נוסעת ברכב התובע, העידה אף היא בדיון והזכירה את קיומו של רכב נוסף לפני רכב התובע ואת הסברה כי סטיית הנתבע מנתיבו הייתה כדי להימנע מפגיעה ברכב שלפניו.

3.בעדותו של הנתבע בפני בית המשפט טען כי האט בהיותו בנתיב האמצעי, ואז שמע מכה ורכבו הסתובב, כאשר הוא מבחין ברכב התובע ממשיך בנסיעה, משפשף את מעקה הבטיחות מימין ונעצר במרחק 15 מטר ממנו. הנתבע אישר שבתו אמרה שהייתה משאית במקום, אך האמירה כי סטה כדי להימנע מפגיעה במשאית, לא הייתה אמירה ספונטנית של הבת, אלא אבי התובע "הכניס לה מילים לפה". יובהר כי בתו של הנתבע הינה פגועת נפש ולכן לא זומנה למסור עדות.

דיון והכרעה

4. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גירסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, מקובלת עליי טענת התובע כי באם היה סוטה שמאלה ופוגע ברכב אחר, לא היה נהדף ימינה לכיוון מעקה הבטיחות והדיפה זו הינה תוצאה של סטיית רכב הנתבע ופגיעתו מצד שמאל. נראה כי אם התובע היה סוטה לנתיב שמשמאלו ופוגע ברכב אחר בחוזקה, עד כדי סיבוב אותו רכב סביב צירו, היה נעצר במקום בשל עוצמת המכה או ממשיך לנסוע לכיוון שמאל – כיוון הנסיעה – ולא היה חוזר ימינה לכיוון מעקה הבטיחות.

לשאלות בית המשפט במהלך הדיון, הדגים הנתבע את זווית כניסתו של התובע לנתיב השמאלי כזווית של 45 מעלות ולאחר הדגמה זו מסר כי אינו יודע להסביר איך רכב התובע הגיע למעקה מצד ימין.

שנית, לטענת הנתבע בטופס ההודעה נ/3, הפגיעה ארעה לאחר שעצר בעצירת פתע ולאחר מכן נפגע מרכב שנסע מאחור. מנגד, בעת הדיון טען הנתבע כי האט ולא כי בלם בלימת פתע ולא ציין כלל כי נעצר. בשינוי גרסה זה יש כדי לפגום במהימנותו של הנתבע.

שלישית, הנתבע בעדותו הציג מצג כאילו היה בנתיב האמצעי "כל הזמן" וזאת כאשר יש במקום רק שני נתיבים, ולמרחק קצר מאוד נוצר נתיב הצטרפות מימין, לאחר תחנת הדלק. הנתבע סימן על צילום המקום נ/2 את נתיב נסיעתו, הנתיב הימני מבין שני הנתיבים הרצופים, כאשר מימין לו נתיב ההשתלבות.

הנתבע לא טען כי התובע יצא מתחנת הדלק, טענה שהייתה מסבירה את מיקומו של רכב התובע מימין לרכב הנתבע, אלא ציין כי התובע הגיע מאחוריו. במצב כזה, לא ניתן להסביר איך רכב הנתבע נפגע מימין ורכב התובע נפגע משמאל. מיקומי הפגיעות תומכים בגרסת התובע כי הרכבים נסעו בנתיבים שונים, התובע בנתיב הימני והנתבע בנתיב השמאלי.

זאת ועוד, בטופס הודעת הנתבע למבטחת, נ/3, שרטט הנתבע את המקום בו הייתה התאונה, הכולל שני נתיבים בלבד, ללא נתיב השתלבות מימין לאותם נתיבים. שרטוט זה מתאים למקום התאונה כפי שסימן התובע על גבי התמונה נ/2 ואינו מתיישב עם התיאור שהביא התובע בעת עדותו בפני בית המשפט.

רביעית, הן התובע, הן הנוסעת ברכבו והן הנתבע, הזכירו את קיומה של המשאית שנסעה לפני רכב התובע. תיאור הסיטואציה כבלימת פתע בטופס ההודעה נ/3, מתיישבת עם הסברה של התובע והנוסעת ברכבו כי הנתבע סטה מנתיבו כדי להימנע מפגיעה במשאית שלפניו.

5.לרכב התובע נגרם נזק ממשי בפינה הקדמית שמאלית וניתן להבחין בתמונות ת/1 בנזק מסוים גם בחזית, משמאל למספר הרישוי. לא אוכל לקבוע, על בסיס המידע שבפניי, כי הנזק בחזית נובע מפגיעה ישירה של אותו חלק בפגוש הקדמי של רכב התובע ברכב הנתבע, ואפשר כי מדובר בנזק עקיף הנובע מהפגיעה הקשה בפינה.

טענה כי נזק כזה מחייב פגיעה ישירה, כטענת נציג הנתבע, דורשת הוכחה באמצעות חוות דעת מומחה, בוחן רכב או מהנדס מתאים, שלא הובאה בפניי. גם תיאור התאונה כפי שהובא על ידי הנתבע, אינו מסביר פגיעה ישירה בחזית רכב התובע.