טמסוט נ' אייץ' פי פי פי אס ישראל בע"מ

התובע מספר שקנה למשרד עורכי הדין שלו מחשב ביום 7/4/16, לאחר שנאמר לו שקיימת אפשרות לחבר אותו למסך חיצוני.

בשל שיפוץ העסק, הופעל המחשב לראשונה כעבור כחודשיים, וביום 10/10/16 רכש התובע מסך גדול לצורך הצגת מצגות מהמחשב.

אז התברר לתובע שכאשר מחובר המחשב למסך, נכבה המחשב.

התובע פנה לנתבעת על מנת שתבדוק את הבעיה.

הבעיה לא נפתרה, גם לאחר כמה ניסיונות של הנתבעת לפתור אותה.

נציג הנתבעת ביקש לתאם מועד שבו יאסוף שליח את המחשב לצורך בדיקה במעבדה, ולשאלת התובע השיבה הנתבעת שהמחשב אמור להיות מתוקן עד 10 ימים מאז שייאסף.

האיסוף נקבע ליום 19/10/16 בין השעות 14:00-18:00 ואולם לא הגיע שליח ולא התקבלה הודעה על כך.

ביום 27/10/16 נאסף המחשב ממשרדי התובע, וביום 1/11/16 הודע לתובע שהמחשב הגיע למעבדה.

התובע קיבל בהמשך הודעות, שהעידו שעד יום 14/11/16 לא הוחל בתיקון המחשב והוא פנה לנתבעת בכתב וטלפונית .

הובטח לו שייעשה מאמץ לתיקון המחשב בהקדם והובטח לו פיצוי של 500 ₪.

למחרת הודע לתובע שהנתבעת הזמינה חלקי חילוף מחו"ל ויידרשו עוד 5 ימים לתיקון המחשב.

על כך השיב התובע, שאין בכוונתו לקבל את המחשב .

ביום 23/11/16 הודע לתובע שהמחשב יובא למשרדו ביום 24/11/16, והתובע הודיע בתגובה לנתבעת שלא תשלח לו את המחשב, מאחר וקנה מחשב חדש.

למחרת ביקשה הנתבעת מהתובע לקבל את המחשב והסכימה לפצות אותו בסך של 800 ₪.

התובע השיב חד משמעית (כלשונו), שקנה מחשב חדש ודרש פיצוי של 2,500 ₪.

התובע דורש בתביעה לפצותו בעלות המחשב בסך 5,793 ₪, עוגמת נפש בסך 9,207 ₪ ובסך הכל 15,000 ₪.