ת"ק 45131-04-15 ציאושו נ' גבארה ואח'

1.ביום 06.03.2014, נחתם הסכם לכאורה למכירת רכב, בין הנתבעת 3 לבין בעלה של התובעת.

המסמך צורף כנספח א' לתביעה והעיון בו מעלה כי חרף כותרתו, לא נאמר בו שהנתבעת 3 מוכרת את רכבה לבעלה של התובעת, ואף לא צוין במסמך סכום התמורה.

אני מוצאת שבהעדר פרטים מהותיים, לא ניתן לקבוע כי מדובר בהסכם.

2.במסמך הנ"ל נקבע, שכל חיוב לגבי רכב סיטרואן ברלינגו מספר 3752150, ביחס לכביש 6 ולגבי דוחות כלשהם, או ביחס לתאונה כלשהי, יחולו, עד ליום 25.02.2014, על הנתבעת 3.

כן קבעו שמאותו מועד תחול על בעלה של התובעת אחריות להסדיר חובותיו ביחס לרכב הנ"ל.

המסמך נחזה כחתום על ידי הנתבעת 3 בלבד.

3.בתביעתה, טוענת התובעת כי מי מהנתבעים מכר את הרכב לבעלה תוך שהבטיח לבצע העברת בעלות, להסיר עיקול ולבצע מבחן רישוי לרכב. עוד היא טוענת כי בחודש יוני 2014, נלקח הרכב לצורך ביצוע מבחן רישוי ומאז לא הוחזר.

התובעת טוענת כי בעלה הבחין ברכב באחד המוסכים, כשעליו שלט "תיקוני דרך" של מוסך "ג'נה". בשיחה עם ג'נה ואחמד, הבטיחו להסדיר את העניין, אך ללא הועיל.

4.אמת היא כי מכתב התביעה כמפורט לעיל ומהמסמך שצורף לו, כלל לא ניתן להבין מה היא מהות התביעה וכיצד קשורה בה התובעת באופן אישי.

לפיכך, בישיבה שנערכה ביום 10.01.2016, ביקשה התובעת לתקן את תביעתה ובקשתה אושרה.

5.בתביעתה המתוקנת, עותרת התובעת לפיצוי בסך של 33,500 ₪ בגין העלמת הרכב על ידי הנתבע 1, בעלה של הנתבעת 3, שלקח אותו לצורך מבחן רישוי ולא החזירו.

התובעת טוענת שהנתבע 1 טען בפניה כי מנוע הרכב נשרף ולא עלה בידו להשיג מנוע חלופי. אולם לאחר זמן, התברר לתובעת ולבעלה כי הרכב מופעל בשירות המוסך.

התובעת הבהירה בתביעתה המתוקנת כי היא דורשת מהנתבעים את שווי הרכב וכן דמי שימוש ראויים בו, מחודש ספטמבר 2014, עד למועד מתן פסק הדין.