סבח נ' נמיר ואח'

1. זוהי תביעה בגין נזק שנגרם לקטנוע בתאונת דרכים. האירוע התרחש באזור התעשיה בחולון: בקצה רחוב השופטים, בצומת עם רחוב הפלד, תמרור "עצור". רחוב הפלד הוא דו-סתרי כאשר בין המסלולים אי תנועה בנוי. התובע העיד שנסע בקטנוע ברחוב הפלד וכשהתקרב לצומת הופתע על-ידי מכוניתו של הנתבע 1 שלא ציית לתמרור "עצור" וחסם את דרכו. אף שהוא לא נסע מהר, הסתיים ניסיון הבלימה שלו באיבוד שליטה על הקטנוע שנפל ימינה והחליק עד שפגע במכוניתו של הנתבע 1. הנתבע 1 העיד שעצר בתמרור "עצור" והתקדם אל הצומת, כאשר מכוניות חוסמות חלקית את שדה הראיה שלו שמאלה. כשווידא שהדרך פנויה הוא החל לפנות שמאלה, אך עצר בסמוך לאי-התנועה על מנת לאפשר למכוניות שבאו מימין לחלוף (משמע, המסלול שאליו התכוון להכנס לא היה פנוי). בעודו עומד הבחין בקטנוע המגיע במהירות, מחליק על הכביש ופוגע בו.

2. הנתבע 1 העיד שבשלב זה התרחש אירוע יוצא דופן. לאחר זמן קצר הופיעו במקום חברים של התובע ועמם קטנוע אחר. הם נטלו את הקטנוע שהיה מעורב בתאונה והותירו במקום את הקטנוע שבגין נזקיו הוגשה התביעה. כשניסה לצלם זאת, דחפו אותו, ניסו לקחת מידיו את הטלפון הנייד שבאמצעותו צילם ובכל זאת נותר בידו תצלום של הקטנוע המעורב (שבחלקו האחורי ארגז כלים – בשונה מהקטנוע של התובע). בגין התרחשות זו הגיש הנתבע 1 תלונה במשטרה. התובע מכחיש את הדברים. שני המעורבים באירוע נחזים להיות אנשים נורמטיביים. כלי הרכב המעורבים מבוטחים שניהם. התובע העיד שהוא צלם והיה בדרכו לפגישה עסקית כשעליו ציוד רגיש שלא נפגע בתאונה. הנתבע 1 חרש, ומסר את עדותו בעזרת בתו, שגם תרגמה את הדברים לשפה הרוסית. עמו היתה במכונית אשתו, שגם היא חרשת והיא לא העידה כלל.

3. הנתבע 1 העיד שהקטנוע שפגע במכוניתו נפל ימינה. לדבריו היה זה קטנוע עם ארגז כלים שנפלו והתפזרו בכביש. חבריו של התובע שהגישו למקום לאחר זמן קצר אספו את החפצים שהתפזרו, העמיסו אותם חזרה לקטנוע והסתלקו מהמקום. התצלום שהציג, מראה אופנוע עם ארגז כלים שמפינותיו התחתונות מציצים צינורות. נאמר שבמשטרה התברר שהוא "שייך למוסך" ולא לתובע. התצלום אינו מראה כלל את הקשר הדברים. אי אפשר לדעת מהתצלום היכן צולם ומי נוהג באופנוע.

4. הקטנוע שבגינו הוגשה התביעה שייך לתובע. תועד בו נזק הממוקד בצדו הימני – הצד שבו צפוי להמצא הנזק בתאונה שתיאר הנתבע 1. מדובר בחלקים אשר לכאורה פגיעה בהם מפריעה מאד לנסיעה בקטנוע (בוודאי שאינה מותרת או בטוחה). אם נכונה עדות הנתבע 1 התרחש אירוע באמת נדיר: התובע נסע בקטנוע השייך למוסך, היה מעורב בתאונה והזעיק עזרה. בתוך דקות אחדות הגיעו למקום חבריו עם הקטנוע השייך לתובע. כאן התרחשה "החלפת קטנועים": הקטנוע המעורב סולק מהמקום ובמקומו הונח בו הקטנוע השייך לתובע עצמו, שבדרך מקרה היה גם הוא פגוע בדיוק בסוג הפגיעות המתאימות לדרך התרחשות התאונה עפ"י עדויות שני המעורבים. המוסך שבו תיקן התובע את הקטנוע נמצא ברחוב יגאל אלון בתל-אביב. התובע עצמו גר ברמת גן. התאונה התרחשה בחולון. כמובן שיתכן שהתובע היה מעורב בתאונה קודמת שבה נפגע הקטנוע שלו, שבדרך מקרה היה הקטנוע הפגוע בקרבת מקום והוא ניצל הזדמנות, וכשהתרחשה תאונה עם קטנוע אחר שבו נהג, הזעיק חברים שסייעו לבצע "החלפת קטנועים". הסבירות שכך קרו הדברים אינה נראית גבוהה.

5. הנתבע 1 הסביר שהשוטרים התקשו לדבר עמו (במגבלותיו – הדבר סביר) וכך עלתה טענת "החלפת הקטנועים" באיחור, כאשר הגיש תלונה במשטרה. מכל מקום, כאשר הגיעו לזירת התאונה המשטרה ומגן דוד אדום היה שם הקטנוע של התובע. עדותו של הנתבע 1 נשמעה משכנעת, אך היא לא בוססה כראוי. ניתן היה לאתר את בעלי הקטנוע המעורב, לזמנו למשפט ולנסות להוכיח קשר כלשהו בינו לבין התובע. מבחינה טכנית, הדבר היה אפשרי. מספר הרישוי ידוע וממנו לא אמור להיות קושי לאתר את הבעלים. הנתבעים לא עשו כן. הנתבעת 2 גם לא ערכה חקירה בענין – לדברי נציגה, מפני שהנושא נמצא בחקירת משטרה.

6. המסקנה: אף שגרסת הנתבעים אפשרית, היא לא מאד סבירה והיא לא בוססה כראוי. מי שמעלה טענות קונספירטיביות חייב לטרוח ולהוכיח אותן, וכאשר אינו ממצה את אמצעי ההוכחה הזמינים, פוגע הדבר באמינות הטענה. בנסיבות אלה אני מעדיף את גרסת התובע, וקובע שהקטנוע שלו היה מעורב בתאונה.

7. נסיבות האירוע: אומדני המרחק והזמן שנתנו המעורבים בתאונה אינם מסייעים לפענח את נסיבותיה. מה שברור הוא שזכות הקדימה בצומת היתה של קטנוע התובע. בין אם הפתיע אותו רכבו של הנתבע 1 כשחסם את דרכו, ובין אם עצר במפתיע באמצע צומת שהתגלה כלא פנוי – הסיבה לתאונה אינה מהירות נסיעה מופרזת של הקטנוע, אלא כניסת הנתבע 1 לצומת בנסיבות שבהן נטל מהתובע את זכות הקדימה שלו. לצד זה, התובע לא העיד על האטה בהתקרבו לצומת. אובדן השליטה שלו על הקטנוע מלמד על אי התאמה של מהירות נסיעתו לנסיבות ששררו במקום ובזמן. לפיכך האחריות לתאונה מתחלקת כך שהנתבע 1 נושא ב – 80 % לה, והתובע ב – 20%.

9. נזקי הקטנוע הוערכו ע"י שמאי בסך 6,170₪. שכר השמאי היה 700₪. התובע גם טוען ל"עגמת נפש, פגיעה בגוף, התרוצצויות, נסיעות וטלפונים" בסך 5,130₪. דומה שכאן ערבב עילות תביעה בגין נזקי גוף (שאותן עליו לתבוע ממי שביטח את נהיגתו) עם הוצאות שאותן יש להוכיח בראיות ממשיות (ולא הוכחו כלל). לאור זאת נזקי התובע הם 6,870₪. הנתבעים ישאו ב – 80% מהם, סך 5,496₪ בתוספת הוצאות ההליך בסך 800₪.

על פסק-דין זה רשאים הצדדים לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום.