ת"ק 45038-01-17 אשל נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

1.בתאריך 2.8.16, בזכרון יעקב, ארעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג רנו פלואנס מ.ר. 34-388-97 (להלן: "רכב התובע"), לבין רכבה של נתבעת 2 שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 1.

2.בהכירה באחריות העיקרית של נתבעת 2 לתאונה, פיצתה נתבעת 1 את התובע בסכום של

19,427 ₪, זאת לאחר קיזוז של 212 ₪ משכר טרחת השמאי הגבוה מדי לתפיסתה,

2,367 ש"ח בגין ירידת ערך רכבו של התובע ו- 3,248 ₪ (15%) בגין רשלנות תורמת.

3.התובע טוען כי סך הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה מסתכמים בסכום של 25,421 ₪ - 21,557 ₪ בגין הנזק לרכב, 1,500 ₪ בגין שכ"ט השמאי ו- 2,367 ₪ בגין ירידת ערך הרכב.

4.עוד קודם להגשת תביעתו, הודיע התובע לנתבעת 1 כי הוא מסכים לקיזוז הסכומים בגין ירידת הערך וההפרש בין שכה"ט ששולם לשמאי בפועל לבין הסכום שהוחזר לו על ידה, אך הבהיר כי הוא עומד על כך שמדובר בתאונה שארעה באשמת נתבעת 2 בלבד, וכי לו עצמו לא היתה כל רשלנות תורמת להתרחשותה. לפיכך, דרש התובע את תשלום ההפרש שהופחת על ידי נתבעת 1 בגין רכיב זה בסך של 3,428 ₪, ואולם משזו סירבה לשלם לו את ההפרש כאמור, החליט הלה להגיש את התביעה שבמסגרתה הוא עותר לתשלום ההפרש כאמור, בתוספת פיצוי בסך 5,000 ₪ והשבת אגרת בית המשפט בסך 85 ₪.

5.בעדותו בבית המשפט תיאר התובע את האופן בו התרחשה התאונה, כך: "...נסעתי בכביש

ראשי, נכנסתי לכיכר שאורכה 22 מטר מהרגע שאני נכנס אליה עד מקום התאונה...