זונשיין דרדיק נ' נחום

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 14.09.17, במעמד התובעת בלבד.

לאחר ששקלתי את הדברים ובחנתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון לדחות את הבקשה, מהנימוקים הבאים:

ראש וראשון אציין כי מדובר בהגשה באיחור ניכר ללא כל טעם. לשיטתו של הנתבע, קיבל את פסק הדין רק ביום 28.09.17, ערב יום הכיפורים, ובשל כך לא שם ליבו לחלוף המועד החוקי להגשת הבקשה. לטענתו, בהתחשב בפגרת בתי המשפט, שאינה באה בחשבון מניין הימים, הרי שהיה עליו להגיש את בקשתו לביטול פסק הדין עד ליום 05.11.17, אך במהלך חודש ספטמבר 2017 היו חגים, לרבות פגרת סוכות, ועל כל פנים הבין את מקור התקלה רק לאחר קבלת אזהרת ההוצאה לפועל.

המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין או החלטה של בית משפט לתביעות קטנות הוא בחלוף שבעה ימים ממועד המצאת פסק הדין לידי המבקש. פסק הדין ניתן, כאמור, ביום 14.09.17 והומצא לידי הנתבע ביום 28.09.17. לא מצאתי בבקשת הנתבע כל טעם אשר יבהיר מדוע לא הוגשה הבקשה במועד וממילא אין בטענותיו אלא משום טענה לשכחה ולחוסר תשומת לב, עניינים אשר אין בהם כדי להצדיק מתן ארכה ואין לנתבע להלין אודות האיחור אלא על עצמו.

די באמור כאן כדי להצדיק דחיית הבקשה על הסף, ואולם גם לגופו של עניין דינה להידחות.

מרישומי המחשב עולה כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבע, באמצעות מסירה לבן/בת משפחתו, ואין בבקשה המונחת לפניי הסבר אשר יבהיר מדוע אין לראות במסירה זו מסירה כדין.

למעשה, המבקש טען בלשון רפה ובהעדר פירוט כי לא בוצעה מסירה לידיו ותו לא.

משלא הביא הנתבע כל טעם ונימוק אשר יבהירו מדוע אין לראות במסירה זו משום מסירה כדין, הרי שיש לקבוע כי לנתבע ניתנה הזדמנות להביא הגנתו לפני ביהמ"ש עובר למתן פסה"ד כאן, וזה בחר שלא לנצלה.

עוד עולה מרישומי המחשב, כי גם הזימון לדיון שנערך כאן בהעדרו של הנתבע נמסר כדין בדרך של הדבקה במען, והנתבע לא ביקש להבהיר מדוע אין במסירה זו משום מסירה כדין, מלבד טענה סתמית וכללית, לפיה לא קיבל לידיו את הזימון האמור.

הנתבע לא נתן כל התייחסות מטעמו לאישור המסירה הסרוק בתיק ולא ביקש לנמק מדוע לא יראו במסירה, על פי הנסיבות הנקובות שם, כמסירה כדין.