בידרמן נ' פשחצקי ואח'

רקע וטענות הצדדים

מונחת בפניי תביעה שהוגשה על ידי מר משה בידרמן (להלן: "התובע") ועניינה בנזקים הרכושיים העקיפים שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים מיום 20.10.2013 (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה רכבו של התובע הושבת ונמכר. התובע קיבל פיצוי מהמבטחת של הרכב אשר פגע ברכבו וגרם לו ל"טוטאל לוס". החברה המבטחת של הרכב הפוגע הינה - הכשרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת"). התובע טוען כי הפיצוי ששולם לו הינו פיצוי חלקי, ועדיין נותרו נזקים שנגרמו לו והוא סבור כי על הנתבעת לפצותו בגינם.

ראשית טען התובע כי נגרם לו נזק בגין ירידת ערך בסך של 10,000 ₪ בשל רכבו שהושבת. הנתבעת טענה בעניין זה כי משרכבו של התובע הושבת ולא תוקן אזי שאינו זכאי לפיצוי בגין כך.

התובע טען עוד כי נגרם לו נזק נוסף עת היה עליו ליטול הלוואה חדשה לשם רכישת רכב חדש – במקום זה שהושבת. הלוואה זו כרוכה בעלויות שהתובע העריכן בסכום של 590 ₪. הנתבעת טענה בעניין זה כי אין מקום לפיצוי בגין כך. הנתבעת דאגה לפצות את התובע ולהחזיר את המצב לקדמותו ואילו נטילת הלוואה אינה נכנסת בגדר חבותה של הנתבעת ואינה מהווה החזרת המצב לקדמותו.

התובע טען עוד כי נגרם לו נזק כספי עת היה צריך להתקין "כובע" חדש לרכב המונית החדש שרכש. עלות ה"כובע" הוערכה על ידי התובע בכ- 710 ₪. הנתבעת טענה בדיון מיום 27.8.2015 כי היא מכירה בראש נזק זה ובחבותה לפצות בגינו.

עוד טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו עבור התקופה מיום התאונה ועד לרכישת הרכב החדש כאשר בתקופה זו הוא שילם דמי ביטוח ומבלי שהיה שום רכב ברשותו. התובע העריך סכום זה בכ- 780 ₪. הנתבעת טענה כי אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה שכן כל שהיה על התובע לעשות הוא "להקפיא" את פוליסת הביטוח שברשותו עד שירכוש את הרכב החדש. לזה השיב התובע שהתקופה הקצרה לא היתה נותנת לו כל זיכוי בגין הקפאה זו.

התובע טען כי נגרם לו נזק בשל הצורך להשכיר מספר חלופי למונית שעלותו מסתכמת בסכום של 1,400 ₪. הנתבעת טענה בעניין זה כי אין מקום לפיצוי מפני שהתובע לא הציג כל מידע אודות הכנסותיו על מנת לבחון האם נגרם לו נזק או אובדן הכנסות בגין הצורך בהשכרת מונית חלופית.

עוד טען התובע כי על הנתבעת לפצותו בגין רכיב המע"מ ששולם כשכ"ט לשמאי הרכב בסך של 306 ₪. הנתבעת טענה כי אין מקום לפיצוי מכיוון שהתובע הינו נהג מונית ולכן רכיב זה מקוזז מול רשויות המס.

לבסוף טען התובע כי נגרמו לו הפסדים בשל אובדן של 22 ימי עבודה העולים לכדי סכום כולל של 5,500 ₪. הנתבעת טענה כי משלא הציג התובע כל דו"ח הכנסות והוצאות שממנו ניתן ללמוד אודות הכנסותיו והפסדיו הנטענים, אין מקום ליתן פיצוי בגין ראש נזק נטען זה.

בדיון שהתקיים ביום 27.8.2015 הציע ביהמ"ש לצדדים להגיע להסדר פשרה אך משהצעה זו לא התקבלה אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי העיקרון של "ייקב הדין את ההר" (מסכת סנהדרין דף ו' עמ' ב').

לאחר הדיון הגיש התובע לתיק בית-המשפט דו"ח תקופתי המצביע על ירידה בהכנסותיו של התובע לתקופה שלאחר התאונה. מדו"ח זה עולה כי הפער בין התקופה שלפני התאונה ובין התקופה שלאחריה מסתכם בסכום של 6,041 ₪.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו, אני סבור שיש לקבל את התביעה בחלקה, כפי שיפורט להלן.

באופן עקרוני, סבורני שהתובע צודק בכך שזכותו לקבל פיצוי לא רק על הנזקים הישירים אלא גם על הנזקים העקיפים שנגרמו לו.

עדותו של התובע היתה אמינה בעיני ומסתדרת עם המסמכים שהוגשו. עם זאת, מקובלנו כי נטל ההוכחה במשפט האזרחי מוטל על כתפי הטוען את החיובים. מכאן שעל התובע היה לתמוך את טענותיו בראיות שיש עמן ממש. בענייננו התובע צירף לתיק דו"ח ממנו עולה שישנם הפרשי הכנסות בין התקופות שלפני התאונה ובין התקופה שלאחריה, סבורני כי יש מקום ליתן פיצוי בגין כך. עם זאת, לא צורפו דו"חות משנים קודמות.

בנוסף, הנתבעת הכירה בראשי הנזק של רכישת ה"כובע" החדש וכן העלויות הכרוכות בהחלפת בעלות על המונית.