ת"ק 4494-01-15 תם נ' גרוסמן ואח'

התובע, שהינו נכה המרותק לכסא גלגלים, שכר דירה מן הנתבעת 1.

ההתקשרות נעשתה באמצעות הנתבע 2 שהינו בנה של הנתבעת 1 ומתווך במקצועו.

אין מחלוקת, כי תנאי בסיסי להתקשרות בין הצדדים הייתה הנגשה של המושכר, באופן שיתאים לצרכיו המיוחדים של התובע בבניית רמפה במדרגות הכניסה למושכר. תנאי זה, בא לידי ביטוי בכתובים כבר בזיכרון הדברים שנחתם.

אין מחלוקת, כי תנאי זה לא קוים ע"י הנתבעים.

הנתבעים טענו, בכתב הגנתם, כי נעשו ניסיונות מרובים על ידם להביא לתיאום בין אנשי המקצוע לבין התובע, ללא הצלחה. על גרסה זו חזר הנתבע 2 בעדותו בפני, כאשר טען כי לפני כניסתו של התובע לדירה, יצר עימו קשר ומסר לו כי אין באפשרותו להתקין את הרמפה לפני שיעבור להתגורר במושכר, ובהסכמה המועד הזה נדחה. לאחר מכן, כך מסר בעדותו, אמר לבעלי המקצוע שיהיו בקשר עם התובע, היות והוא עצמו לא נמצא במקום.

לאחר עיון בראיות שהובאו בפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת שהנתבעים הפרו באופן חד משמעי הפרה יסודית את התחייבותם החוזית כלפי התובע. יודגש, כי אין מדובר בהפרה שעניינה בפגיעה בנוחות של התובע, כזו שעשויה להיגרם כתוצאה ממזגן תקול או נזילה באמבטיה, אלא בפגיעה אנושה בנגישות בסיסית של התובע אל המושכר וממנו, ביכולת שלו לנוע בחופשיות מדירתו החוצה ולהפך. על כן המדובר בהפרה חמורה ביותר אשר הסבה לתובע עוגמת נפש רבה.

אני דוחה מכל וכל טענת הנתבע 2, כי די היה בכך שאמר לאנשי המקצוע ליצור קשר עם התובע לתיאום. אין מחלוקת כי הנתבעים ידעו, לאורך כל התקופה הרלוונטית, שהם מחויבים להתקנת הרמפה, הם גם ידעו מה רבה וקשה היא מצוקתו של התובע בהעדר התקנתה ועוד הם ידעו כי הרמפה לא הותקנה בשום שלב. מצופה היה מן הנתבעים, כמי שהתחייבו בהתחייבות הסכמית ברורה כלפי התובע, כי יחזרו הם אחרי הפתחים של אנשי המקצוע ויעשו כל הנדרש מהם לקיום התחייבותם החוזית.

בהפרתם את החוזה הפרה יסודית, הקימו הנתבעים לתובע עילה לביטול מידי של ההסכם ולעזיבה של המושכר מבלי להיות מחויב עוד מדמי שכירות.

התובע טען להפרה נוספת הקשורה בהנגשת המושכר, וזאת לעניין הרחבת דלת המקלחת. הנתבע 2 טען, כי מעולם לא הוסכם על הרחבתה. היות ואין ביטוי להתחייבות נטענת זו במסגרת זיכרון הדברים ו/או ההסכם, הרי שלא אוכל לקבוע נחרצות שהנתבעים הפרו התחייבותם לתובע גם לעניין זה.

התובע ואביו, בעדותם, היטיבו לתאר את האומללות ממנה סבל התובע בתקופה הקצרה שהתגורר במושכר, עד שלבסוף, בתוך פחות מחודש ימים עזב את המושכר.