דהרי נ' גילת

בפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 5.4.2016 בעניין העברת בירורו של ההליך בתיק זה לבית משפט השלום בקריית גת, תחת מותב זה.

הוגשה תגובה מטעמו של המשיב, ותשובה מטעמו של המבקש.

המבקש טען בבקשתו, בעיקרי הדברים, שבמועד הגשת התביעה הודיע למשיב על הגשתה באמצעות הדואר האלקטרוני, אלא שהמשיב בחר שלא למסור את פרטיו, ובהמשך הפך את היוצרות וטען שהוא זה שפנה למבקש וביקש פרטים על התביעה. מטרת הבקשה להעברת ההליך לבית משפט השלום מטרתה לסרבל את ההליך, ולהסתתר מאחורי עורכי דין. המבקש ציין שני הליכים משפטיים שננקטו כנגדו על ידי דרור לדרמן (ק"פ 12692-11-13 ו- ת.א. 13536-03-13). מהבקשה להעברת ההליך לבית משפט השלום, מחוור שהמשיב מודע לכך שהפרסום מטעמו, בגינו הוגשה התביעה הנדונה בהליך זה, הינה בבחינת פרסום אסור, שמטרתה להשפיע על תוצאות ההליך שבו מתבררת הקובלנה הפלילית הנ"ל. לא ברורה טענת המשיב בדבר הצורך בהעדת עדים, בשים לב לפרסום, ויתר נסיבות העניין. לחילופין התבקש לעכב את בירורה של התביעה עד לבירור הקובלנה הפלילית שהמבקש הגיש כנגד המשיב (ק"פ 47034-02-16 בבית משפט השלום באשקלון).

המשיב טען, במסגרת תגובתו, בעיקרי הדברים, כי ההחלטה בעניין בירור התביעה בבית משפט השלום נסמכה על הלכה של בית המשפט העליון, שלפיה תביעה בעילת לשון הרע אינה ראויה להתברר בבית המשפט לתביעות קטנות, ועל הצורך לשמוע עדים מטעם המשיב. המבקש לא ציין מהי השגגה שנפלה בהחלטה. יש מקום לבירור עובדתי מקיף. פנייתו הנטענת של המבקש למשיב לגבי הגשת התביעה אינה רלבנטית לעניין הנדון, ואין מקום לעכב את בירור ההליך הנדון עד להכרעה בקובלנה הפלילית.

המבקש הגיש תשובה מטעמו, והעלה במסגרתה טענות שונות, ובכלל זה- טענות לגבי מהימנותו של המשיב, וההשלכות הפליליות שיש לכך, כך לטענתו. בירור התביעה אינו מורכב והמשיב לא ציין את פרטי העדים שברצונו להעיד. עוד התייחס לדרכו הציבורית כראש העיר, פעולות שונות שנקט בעניינו של לאון לדרמן ששימש כמנהל בית ספר תיכון בעיר, והפעולות שננקטו על ידי ד"ר דרור לדרמן, כך לפי הטענה, וחזר על עיקרי טענותיו בעניין בירור התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבורני שדין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

לבית המשפט סמכות להעמיד לעיון מחודש החלטות ביניים, ככל שנוצרו נסיבות חדשות לאחר מתן ההחלטה המצדיקות את שינויה, ואף אם לא חלו נסיבות חדשות, אך הדבר יעשה במקרים נדירים, כאשר התחוור לבית המשפט שנתן החלטה מוטעית,

"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב [2]; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ע"א 37/68 הנ"ל [3]; ע"א 9396/00ב קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי [4]). מובן שקיים חשש כי בעל-דין יעשה שימוש בלתי נאות באפשרות הנתונה לו לבקש שינויה של החלטת ביניים. במקרים מתאימים רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה מן הטעם שיש בה משום שימוש לרעה בהליכי משפט, בייחוד אם מדובר בבקשות חוזרות (ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ [5], בעמ' 796)".

ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי. 28.5.2002. פסקה 5.

בענייננו, המבקש לא הצביע על נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר מתן ההחלטה הנדונה, בעניין העברת בירור התביעה לבית משפט השלום, ולא מצאתי שנפלה בהחלטה טעות המצדיקה את ביטולה.