ת"ק 44801-01-14

המדובר בתביעה עפ"י הוראות סעיף 30א' לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת ").

על פי כתב התביעה,החל מחודש פברואר 2013 קיבל מן הנתבעים הודעות מטרידות אל כתובת הדוא"ל שלו, סה"כ 19 במספר.

יצויין, כי תחילה הוגשה התביעה כנגד 12 נתבעות נוספות, הן החברות עבורן בוצע הפירסום ע"י הנתבעים 13-14, אולם בהתאם להחלטת כב' הרשמת הבכירה איילת הרץ, מיום 23.07.14, נמחקה התביעה נגד כולן, למעט התביעה כנגד הנתבעת 6, עימה הגיע התובע להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לעניין אחת מן ההודעות שנשלחו. בדיון שהתקיים בפני, ביום 15.07.15, ביקש התובע לגרוע את אותה ההודעה.

לגופו של עניין - לטענת התובע, מעולם לא אישר, לא בכתב ולא בעל פה, לנתבעים לשלוח לו דיוור פרסומי. עוד לדבריו, ניסה לבצע הסרה באמצעות הקישור הקיים בהודעת המייל, אך לא הצליח להשלים את התהליך.

התובע צירף לכתב התביעה 19 הודעות דוא"ל, להוכחת טענתו.

כן, צירף התובע תדפיס פרטי הדומיין ממנו נשלחו ההודעות KH-STUDENT.COM, ממנו עולה לכאורה, כי הבעלים של הדומיין הוא הנתבע 13.

אשר על כן, טוען התובע כי הנתבעים הפרו את הוראות חוק התקשורת ובגין זאת עותר לחיובם בתשלום פיצוי בסך 1000 ₪ בגין כל הודעה וכן תשלום נוסף בסך 5000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת 14 הגישה כתב הגנה קצר וכוללני, במסגרתו טענה כי היא מפעילה מספר רב של דפי נחיתה המפורסמים באינטרנט, להם נרשם התובע. לטענת הנתבעת 14, במסגרת ההרשמה, אישר הנרשם משלוח דברי פרסום. עוד נטען, כי בכל דיוור קיימת האפשרות להסרה וכן כי ניתן ליצור קשר עם החברה. בנוסף, נטען כי התובע בחר גם לתבוע את החברות, הלקוחות של הנתבעת 14, באופן ישיר ובכך גרם לנתבעת 14 נזקים.

הנתבע 13 לא הגיש כתב הגנה וטען לעניינו במסגרת שני הדיונים שהתקיימו בתביעה דנא.

עיינתי בכתב הטענות של התובע, בהודעות הדוא"ל שצורפו לכתב התביעה, ושמעתי את טענות הנתבע 13, שהופיע גם מטעם הנתבעת 14.