ת"ק 44744-12-14 איזנר ואח' נ' רפאלי ואח'

תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים, שבמסגרתו השכירה התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – התובעת) דירת מגורים לנתבע והתובע שכנגד (להלן – הנתבע).

בכתב התביעה טענה התובעת, כי הנתבע החזיק בדירה רק 8 חודשים וכי הסכם השכירות הסתיים לאחר שהציג שוכרת חלופית. לטענת התובעת, במהלך תקופה זו גרם לה התובע טרדה בכך שלא העביר את חשבון החשמל על שמו (אם כי שילם את חשבונות החשמל); נקט כלפיה באלימות מילולית; השאיר אחריו חוב של 2,400 ₪ לוועד הבית שבהמשך שולם על ידה (לכתב התביעה צורפו אסמכתאות לעניין זה); החזיר לה רק שניים מבין שלושת מפתחות הדירה שנמסרו לידיו, דבר שחייב אותה להחליף מנעול בעלות של 700 ₪ (צורפה קבלה); הותיר את הדירה מבולגנת ומלוכלכת (צורפו תמונות), דבר שחייבה להוציא 1,000 ₪ על ניקיון הדירה; איים עליה. התובעת העמידה את תביעתה על סך של 7,100 ₪.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אלא רק תביעה שכנגד. לטענתו, לפני שנכנס לדירה, נאמר לו, כי סכום התשלום החודשי הגבוה (500 ₪ בחודש) לוועד הבית כולל אספקה של מים חמים לאורך כל השנה, וזאת בעוד שבדיעבד הסתבר לו כי הדירה כלל אינה מחוברת למערכת המים החמים של הבניין. לדבריו, גם הבוילר בדירה לא עבד במשך כשלושה שבועות, ולכן, נאלץ, עד שסודר הבוילר, להתרחץ במים קרים. עוד נטען, כי התובעת, כמו גם נציגי ועד הבית, אמרו לו כי הוא אינו נדרש לשלם עבור ועד בית כל עוד לא תחובר הדירה למערכת המים החמים של הבניין, מה שמעולם לא קרה, וכי גם באגודה לתרבות הדיור אמרו לו, כי הוא אינו חייב לשלם עבור שירות שלא קיבל. לפיכך, לשיטת הנתבע, עליו לשאת רק בחלקו היחסי בעלויות ניקיון הבית ותאורה, בסך של כ-300 ₪ עבור כל התקופה. בנוסף נטען על ידי הנתבע, כי הדירה הייתה מלוכלכת גם כשניכנס אליה וכי הזמין מנקה על חשבונו, וכי בדירה היו ליקויים נוספים, שלא תוקנו על ידי התובעת, כך שבסיכומו של דבר, לא הייתה הדירה ראויה למגורים. הנתבע לא הכחיש כי לא השיב לתובעת את אחד המפתחות שניתנו לו, ואולם, לדבריו, הסיבה לכך הייתה שהדבר לא נדרש על ידי התובעת, אשר גם החליפה את המנעול בתמורה לסכום מוגזם. לטענת הנתבע, גם הסכומים שלטענת התובעת הוצאו בגין ניקיון הדירה הם מוגזמים. כמו כן, טען הנתבע, כי התובעת היא שהתנהלה כלפיו בצורה פוגענית. בתביעתו תבע הנתבע סך של 11,200 ₪, המורכבים מסכומים ששילם עבור שירותי תיווך והעברת הדירה ומעוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה ממגורים בדירה שאינה ראויה למגורים ומהצורך להתקלח במים קרים במשך שלושה שבועות.

בדיון שהתקיים בתביעות טענה התובעת, כי הבוילר בדירה דווקא עבד וכי ניסתה לתאם עם התובע את חיבור הדירה למערכת המים החמים של הדירה, אך התובע העלה טענות שונות שמנעו תיאום זה (הנתבע מצדו הכחיש טענה זו). עוד טענה, כי דמי הועד אינם כוללים רק תשלום עבור מים חמים, אלא גם, בין היתר, תשלום בגין הסקה מרכזית.

לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וכי דין התביעה שכנגד להידחות.

גרסת הנתבע, שלפיה הוצג לו, בעת כריתת ההסכם, כי העלות הגבוהה יחסית של דמי ועד הבית שבהם יהיה עליו לשאת, נובעת, בין היתר, מכך שבדירה קיימת אספקה שותפת של מים חמים, מקובלת עלי. גם גרסת הנתבע שלפיה הדירה לא חוברה כלל, במשך הזמן שבו שכר את הדירה, למערכת המים החמים של הבניין, מקובלת עלי, ולמעשה לא הייתה שנויה במחלוקת, ואילו טענת הנתבעת, כי הנושא לא טופל בשל העדר שיתוף פעולה מצד התובע, אינה מסתברת. בנסיבות אלה, לטעמי, אין התובעת יכולה לבוא בטרוניה כלפי הנתבע על כך שביקש להימנע מלשלם עבור אותה אספקת מים חמים שלא קיבל (וגם אם היה על הנתבע לשלם את דמי ועד הבית המלאים לוועד הבית, יכול היה הנתבע לבוא בדרישה בעניין זה כלפי התובעת).