ת"ק 44681-05-14 גוכברג נ' קולף ואח'

לפניי תביעה בגין נזק רכוש, שנגרם לרכב התובע בתאונה, שארעה בינו לבין רכב הנתבעת נהוג ע"י הנתבע בצומת הרחובות הפועל וגאולה, יוסף הגידם וארלוזורוב (מעין "מזלג").

אין חולק כי לפני הרמזור שני מסלולים, כאשר מהימני ניתן לנסוע ישר ושמאלה ומהשמאלי רק שמאלה בפניה חדה. שני כלי הרכב ביקשו בסופו של דבר לנסוע לרח' יוסף הגידם (שמאלה), ונפגעו בצד השמאלי (רכב התובע) ובצד הימני (הנתבע).

המחלוקות הינן בשאלת מסלול הנסיעה של כל אחד מהנהגים: התובע טוען כי ביקש לפנות שמאלה מהנתיב הימני כדין, והנתבע סטה מהמסלול השמאלי למסלול הימני המיועד לפניה שמאלה. הנתבע טוען כי התובע התחיל לנסוע ישר, ואז שינה כיוון נסיעתו שמאלה. הנתבע טוען כי הוא נסע במסלול הימני לאחר התובע וביקש לפנות שמאלה.

מחלוקת נוספת הינה בעניין מיקום הנזק ברכב התובע, בו נראה נזק בפינה השמאלית קדמית ונזק בדלת. התובע טוען כי הנזק בחלק הקדמי של רכבו היה לפני התאונה דנן וגם לא תוקן אחריה, ואין לו קשר לתאונה, וכי הנזק בדלת נגרם באירוע זה. הנתבע טוען כי הנזק בדלת לא יכול היה להיגרם מרכבו, לאור התמשכותו לרוחב הרכב וגם לגובה הדלת עד לסף המדרגה בצבע שחור.

קיבלתי משני הצדדים תמונות צבעוניות של כלי הרכב ושל מקום התאונה, שמעתי את עדויותיהם ואת עדות חברו של התובע על קיום הנזק בחלק הקדמי שמאלי לפני התאונה.

לאחר שעיינתי בכל הראיות, אני מקבלת את תביעת התובע ואת גרסתו, וקובעת כי היא סבירה יותר מזו של הנתבע, ונתמכת בראיות נוספות, חלקן בדברי הנתבע.

חוות הדעת שהגיש התובע התייחסה רק לנזק בדלת (אף כי היה מקום לציין כי קיים ברכב נזק נוסף, שאינו נלקח בחשבון בחוות הדעת), ועדות מר זלצמן מחזקת זאת. חיזוק אובייקטיבי יותר לטענה נמצא בעובדה שהתובע לא תיקן את הנזק לחלק הקדמי, אשר יש בו כדי להחיל עליו אחריות לתאונה (אם נזק זה, בפינה הקדמית ימנית היה נגרם בתאונה, כטענת הנתבע, היה הדבר תומך בסטיית רכב התובע שמאלה ממסלולו).

גרסה ממשית לתאונה מטעם הנתבע לא הועלתה על הכתב לפני הדיון ולפני ששמע את עדות התובע והעד. בכתב ההגנה נטען רק: "רכב הנתבעים נסע בנתיבו כדין, כאשר לפתע סטה רכב התובע מנתיבו לתוך נתיב הנסיעה של הנתבעים ופגע ברכבם" (סעיף 6 לכתב ההגנה) יש התייחסות למיקומי הנזק, אך ספק אם נכתבה לאחר שמיעת הנתבע, ונראית כהשערה על סמך התמונות. בדיון הוגשה גם ההודעה שמסר הנתבע, בחתימתו, לנתבעת (נ/2) ובה נכתב: "ירדתי ברחוב חציתי רמזור המשכתי ישר כשלפתע צד ג' פגע בי". ניתן לראות משתי הגרסאות כי אין בהן כל גרסה מחייבת לעובדות מהותיות: באיזה מסלול נהג כל נהג? לאיזה רחוב נסע הנתבע ישר?

בעדותו בדיון מסר הנתבע גרסה חדשה, שאינה עולה בקנה אחד אפילו עם הגרסה הסתומה שהעלה בהודעה ובכתב ההגנה. לפי עדות הנתבע בדיון: "ירדתי ברח' הפועל לכיוון רח' גאולה, לפני הכניסה לצומת השתלבתי בנתיב הימני כדי להמשיך לרח' יוסף כלומר ימינה ישר. מלפני היו רכבים שנאלצתי להאט את המהירות, לפתע התובע פגע בי בצד ימין" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 26-28). לאחר מכן, לשאלות הבהרה שלי השיב "לשאלות ביהמ"ש-כמה נתיבים יש בצומת אני מבהיר שלפני הכניסה לצומת יש שני נתיבים. בצומת עצמו יש התפצלות לשלושה נתיבים ... לשאלת ביהמ"ש מאיזה נתיב הגיע התובע אני משיב שהוא הגיע מהנתיב הימני והיה לפני והמשיך למטה לרח' גאולה..." (שם, עמ' 4, שורות 16-21).

אני קובעת כי גרסאות הנתבע אינן עקביות ואין מתיישבות אחת עם האחרת, עם הגיון הדברים ועם הפגיעות. ראשית הנתבע אישר כי הוא שהחליף מסלול נסיעה מהשמאלי לימני, וטען כי עשה כן לפני הצומת. עוד טען לראשונה כי התובע נסע לפני בנתיב הימני לכיוון רח' גאולה, ובצירוף טענת הנתבע כי נאלץ להאט ממהירות נסיעתו בצומת, הרי שהתובע היה אמור לעבור אותו ובוודאי לא יכול היה לפגוע עם פינתו השמאלית קדמית בחלק הקדמי ימני של רכב הנתבע. הגרסה לפיה שני כלי רכב יסעו זה אחרי זה במסלול הימני, והרכב הראשון יסטה שמאלה ויפגע ברכב, שנסע לגמרי אחריו והתעכב, עם החלק הקדמי, אינה הגיונית. גרסת התובע לפיה מלכתחילה נסע הנתבע משמאלו והנתבע הוא זה שסטה ימינה על מנת להמשיך לרח' יוסף, דבר שלא יכול היה לעשות מהמסלול השמאלי, משתלבת עם כל הראיות, ומתחזקת בגרסת הנתבע לפיה אכן סטה ימינה ונאלץ להאט בגלל כלי רכב אחרים, כך הגיע לצומת לפני שהשלים את המעבר למסלול הימני.