ת"ק 44650-03-16 וולף ואח' נ' "אגד" תחבורה ציבורית בע"מ

בפני תביעה של נוסעות בתחבורה ציבורית כנגד המוביל הציבורי.

גרסת התובעות היא זו: ביום 24.8.15 נסעו התובעות באוטובוס אגד קו 998 מבני ברק לקרית אתא. לאחר שיצא האוטובוס מכפר חסידים ופנה ימינה בצומת, לכיוון קרית אתא שבק המנוע של האוטובוס ונעצר. השעה באותה עת היתה 22:00 לערך והתובעות היו 3 הנוסעות האחרונות באוטובוס, אחת מהן אישה מבוגרת בת 65, והשתיים האחרות בנות 19 לערך, שהתכוונו להגיע לקרית אתא. למעשה אין חולק שאוטובוס חילופי הגיע למקום לאחר כ-20 דקות ושהתובעות לא היו באוטובוס כאשר הגיע, אלא עלו על רכב פרטי שעבר במקום, ונסעו עימו ליעדם. המחלוקת בין הצדדים הינה, מה התרחש עד עזיבתן של הנוסעות ועלייתן לרכב הפרטי.

גרסת התובעות היא זו: משעצר האוטובוס בנקודה חשוכה בצד הדרך, לא התייחס אליהן הנהג כלל. הוא דיבר בטלפון הסלולארי בערבית עם מאן דהוא. לאחר מספר דקות משלא התייחס לנוסעות, ניגשה אליו אחת הנוסעות, וביקשה עדכון מה קורה ושאולי יזמין לנוסעות מונית, אך הוא לא ענה לה, ובמקום זאת עשה תנועה בידו, שלא תפריע לו. לאחר מכן ניגשה אליו נוסעת נוספת אך הוא יצא מהאוטובוס, ועשה לה תנועת ביטול בידו, ואמר לה שהנוסעות תלכנה ברגל או שיסעו בטרמפים. הנוסעות ירדו מהאוטובוס, והנהג לא התייחס אליהן תוך שהוא עולה ויורד מהאוטובוס ומדבר בטלפון. משראו התובעות לאחר מספר דקות כי הנהג אינו מתייחס אליהן, הבינו שהוא מצפה מהן להסתדר לבד. על כן ועל אף החשש והפחד מהחושך והשעה המאוחרת התחילו ללכת ברגל, ולאחר מספר דקות הגיע רכב שיצא מרכסים, שכשראה אותן נסע אחורנית והציע להן טרמפ, ולאחר שהשתכנעו שמדובר באדם אמין עלו על הרכב ונסעו עמו לקרית אתא. לגרסת התובעות לא נאמר להן כלל ע"י נהג האוטובוס כי אמור להגיע אוטובוס חילופי.

גרסת הנהג לאירוע שונה. לגרסתו הוא הודיע ברמקול לנוסעות כי אמור להגיע אוטובוס חילופי. לגרסתו, דיבר עם רכז התנועה ותוך כדי שיחתו עימו, הוא מבחין ברכב פרטי שנוסע אחורנית לאחר שהבחין דרך החלון הקדמי בנוסעות האוטובוס. לאחר שעצר ניגש לדלת האוטובוס, ודיבר עם אחת הנוסעות, שכן הכיר אותה. או אז ירדו התובעות מהאוטובוס, עלו על הרכב הפרטי ונסעו עמו.

בעוד שגרסתן של התובעות הותירה בעיני רושם מהימן, גרסתו של הנהג לא הותירה בעיני רושם מהימן. קשה לי להאמין, שנהג הרכב הפרטי יבחין בשעת לילה מאוחרת דרך המראה הפנימית של רכבו, לאחר שעבר את האוטובוס בתובעות ויזהה אותן. אין זה סביר גם שהתובעות היו יורדות מהרכב ונוסעות עם אדם זר, אילו היה נאמר להן כי אמור להגיע אוטובוס חילופי, ומקל וחומר, כאשר עסקינן בנשים מן המגזר החרדי או הדתי ובשעת הלילה המאוחרת בה מדובר. לא התרשמתי גם שלתובעות אינטרס כלשהו "להמציא" סיפור כדי להוציא כספים מהנתבעת. לנהג, לעומת זאת, יש אינטרס ברור להסתיר את התנהגותו, כדי שלא ינקטו נגדו הליכי משמעת ע"י הנתבעת.

תקנה 416 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת:

(א)הנהג והכרטיסן ויתר עובדי השירות יתנהגו כלפי הנוסעים באדיבות ובנימוס.

(ב) הנהג והכרטיסן יפעלו באופן שיש בו כדי להבטיח כי הנוסעים יגיעו למטרתם בנוחות, במהירות ובבטיחות.

לעניין תקנה זו נפסק, כי הורדת נוסעת בשעות הלילה במקום חשוך אינה בגדר קיום חובתו של הנהג על פי תקנה 416(ב) (ראה: עפ"ת (י-ם) 32079-12-11 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם בנבו). לענייננו נראה כי התנהגותו של הנהג גם לא תאמה את הנדרש בתקנה 416(א). הנהג שידר זילזול באי הבנתם של הנוסעים ואי ידיעתם האם אמור להגיע אוטובוס חלופי ולמעשה הותיר 3 נשים בשעת לילה מאוחרת במקום חשוך, שבו אין מסלול רגלי מוסדר להולכי רגל, למצוא פתרונות לעצמן כדי להגיע ליעדן – יעד שאין חולק שאינו במרחק הליכה. זוהי הפקרת הנוסעות, והותרתן בחשש ואי נעימות קשה, בלא פיתרון להגיע בביטחה לביתן.

בנסיבות האמורות אני פוסק כי הנתבעת תשלם לכל אחת מהתובעות פיצוי בסך 1,500 ₪. עוד תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות משפט בסך 750 ₪.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ו, 02 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.