אהרון נ' חולים לאשפוז סעודי ותשושי

פרשת התביעה:

1.אליבא דגירסתה של התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, עבדה היא לפני כ-5 שנים אצל הנתבע, בית חולים סיעודי פרטי המתמחה בטיפול בקשישים סיעודיים ותשושי-נפש (להלן-"בית חולים" או "הנתבע" או "המוסד"). לדבריה, במהלך עבודתה אצל הנתבע ובמוסדות נוספים באותו תחום נחשפה היא לנוהג מקובל לפיו, כאשר מאן דהו מתווך בין חוסה לבית החולים – זכאי הוא לדמי תיווך בסך של 1,500 ₪ – מקום שהחוסה נקלט לבסוף באותו מוסד.

2.מתוקף הנוהג האמור, החלה התובעת לעסוק בתיווך בין חוסה לבין בית החולים באמצעות מנהלת הנתבעת, גב' צביה בן-צבי (להלן: "גב' בן-צבי"). בהקשר זה הדגישה התובעת, כי היא אינה עוסקת בתיווך באופן קבוע ואך בעניין הספציפי הזה הסכימה לתווך בין החוסה לבין הנתבעת, וזאת לאור היכרותה האישית עם משפחת החוסה.

3.לטענת התובעת, פעולות התיווך שערכה אל מול בית החולים כללו שיחות מקדימות עם גב' בן-צבי בהם מסרה היא פרטים אישיים של החוסה המדוברת ואף קישרה בין הנתבעת לבין האפוטרופוס של החוסה. במסגרת השיחות שניהלה התובעת עם גב' בן-צבי ביקשה הראשונה ליידע אותה באם הנתבעת מעוניינת בקליטת החוסה ובתגובה השיבה גב' בן-צבי, כי אם כך יהיה – יידעו את התובעת על כך. דא עקא, החוסה נקלטה לבסוף בבית החולים מבלי שקיבלה על כך כל הודעת עדכון, וגב' בן-צבי אף ניתקה עמה כל קשר במופגן. לכתב התביעה צירפה התובעת תצלומי מסרונים (SMS) שנשלחו בינה לבין גב' בן-צבי. בשל האמור, מבקשת התובעת לחייב את בית החולים בסך כולל של 4,500 ₪ המורכב מעמלת התיווך, פיצוי בגין הוצאות ועוגמת נפש ושכר-טרחת עו"ד.

פרשת ההגנה:

4.אליבא דגרסת הנתבע, פנתה התובעת אל גב' בן-צבי במהלך חודש מאי 2016 בבקשה לסייע לה בהעברת חוסה לבית החולים, וזאת כיוון שחשוב היה לתובעת לעשות "טובה אישית" למשפחתה של החוסה, עמה יש לה היכרות. הנתבע מאשר, כי ביום 17.05.2016 עברה החוסה לאשפוז במוסד, ובתגובה הודתה התובעת לגב' בן-צבי על הסיוע שקיבלה בהעברת החוסה. ימים ספורים לאחר קליטתה של החוסה, פנתה התובעת אל גב' בן-צבי בדרישה לקבלת תשלום דמי תיווך בסך 1,500 ₪ במזומן בעבור קליטת החוסה. דרישה זו התקבלה בהפתעה גמורה, שכן התובעת לא דרשה מעולם תשלום או כל תנאי אחר בעבור העברת החוסה לידי הנתבעת. על רקע זה, הסבירה גב' בן-צבי לתובעת, כי בדרך כלל הנתבע אינו משלם עמלת תיווך לאנשים פרטיים עבור העברת חוסים לאשפוז במוסדו ובהיעדר הסכם התקשרות חתום בין הצדדים. לנוכח טעמים אלה, עותר הנתבע לדחות את התביעה.

כתב התשובה מטעם התובעת:

5.בכתב תשובתה, קובלת התובעת על שנטען בכתב ההגנה, בציינה שהייתה מעורבת לא רק בהפניית החוסה לחזקת הנתבעת, כי אם גם בהעברתה ממש. עוד טוענת התובעת בתשובתה, כי ביקשה להעביר לידי הנתבעת קבלה ו/או מסמך חלופי כנגד העברת התשלום בגין שירותיה, ואולם הנתבעת דחתה זאת. לבסוף גרסה התובעת בכתב תשובתה, כי בהתאם לאמור במכתב אותו העבירה גב' בן-צבי לידי בא-כוחה של התובעת, נהוג לתגמל את עובדי המוסד בתשלום "בונוס" למשכורתם כאשר אלה מתווכים בין חסוי לבין המוסד. להוכחת טענתה, צירפה התובעת העתק מכתב שהועבר לבא-כוחה.