ת"ק 44505-11-14 דדון נ' דוברין

תביעה לתשלום סך של 6,173 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 03.06.14 בצומת פת בירושלים.

התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבע נסע מאחוריה ברכבו, לא שמר מרחק כנדרש, התנגש ברכבה מאחור, ובכך גרם לרכבה לנזקים המפורטים בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה. על פי דו"ח השמאי האמור, רכבה של התובעת ניזוק בחלקו האחורי שמאלי, באופן הדורש ביצוע עבודות פחחות, תיקוני צבע, עבודות חשמל ועבודות אטימה וזיפות. כמו כן, נדרשים תיקון והחלפה של חלקים מסוימים, חלקם בצדו השמאלי של הרכב.

הנתבע בכתב הגנתו לא הכחיש כי פגע ברכבה של התובעת מאחור, אך טען כי "נשק" לו בלבד, ולא גרם לא לנזק כלשהו. לטענתו, רכבה של התובעת היה חבול עוד לפני התאונה, כך שהנזקים שבגינם הוגשה התביעה, הם נזקים שקדמו לתאונה ואינם בגדר תוצאה שלה.

בדיון שהתקיים הבוקר טענה התובעת כי רכבו של התובע התנגש ברכבה שלה בעוצמה רבה, עד כדי כך שבעקבות האירוע נדרשה לפינוי דחוף לבית החולים. התובעת לא הכחישה – בתגובה לתמונות שהציג הנתבע שבהן נראה נזק בחלקו האחורי-שמאלי של רכבה – כי הרכב ניזוק באותו מקום עוד לפני התאונה וכי התמונות שהציג הנתבע מתעדות נזק ישן זה. יחד עם זאת, לדבריה, בתאונה ניזוק הרכב נזק נוסף, שאף "בלע" את הנזקים שקדמו לו, ושהוא זה שאליו מתייחס דו"ח השמאי. התובעת הוסיפה, כי לרכב נגרם בתאונה גם נזק שאינו נראה בתמונות, שכן הוא נגרם בתחתית הרכב.

מנגד טען הנתבע כי תיאור התובעת את הפגיעה כבעלת עוצמה אינו נכון, שכן דובר ב"נשיקה" בלבד. לטענתו, גם התובעת לא טענה אחרת בדו"ח אודות התאונה שהגישה לחברת הביטוח ואף חשה מספיק בטוב לאחר התאונה כדי לצאת מרכב ולנזוף בו. עוד טען הנתבע, כי לתובעת לא נגרמה מעיכה בתחתית הפגוש כנטען על ידה, וכן לא נגרם שום נזק אחר שניתן היה לצפות לו, אם באמת מדובר היה בפגיעה בעוצמה רבה. לטענת הנתבע, בנסיבות אלה, הואיל ועל פי דו"ח השמאי הנזק הוא בחלקו האחורי-שמאלי של הרכב, והואיל והתובעת הודתה שהנזק הנראה בתמונות האמורות, שאף הוא ממקום בצדו השמאלי האחורי של הרכב, אינו תוצאה של התאונה הנוכחית – דין התביעה להידחות.

לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

אין חולק כי רכבו של הנתבע פגע מאחור ברכבה של התובעת. בנסיבות אלה קמה, כידוע, חזקה, שלפיה רשלנותו של הנתבע גרמה לתאונה. חזקה זו לא נסתרה במקרה הנוכחי. הנתבע בכתב הגנתו לא העלה טענה כלשהי לעניין זה, וניסיון מסוים שעשה לעניין זה במעמד הדיון לא היה בו כדי לסתור חזקה זו. לפיכך, יש לקבוע כי הנתבע הוא שאחראי לתאונה נשוא כתב התביעה.

אשר לנזק, הגעתי למסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להראות כי הנזקים הטענים על ידה נגרמו כתוצאה מהתאונה, אך זאת רק בנוגע לחלק מהנזק הנטען.

דוח השמאי מטעם התובעת התייחס לכאורה לנזקים שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מהתאונה (שכאמור הנתבע אחראי לגרימתה) ולא לנזקים קודמים, ואילו הנתבעת מצדה לא הביאה חוות דעת משל עצמה לעניין זה. כמו כן, סביר שהפגיעה שנפגע רכבה של התובעת לא הייתה "נשיקה" בלבד (שגם בה די לעיתים על מנת לגרום לנזקים ממשיים), אלא מכה חזקה יותר, שאחרת לא היה נדרש פינויה הדחוף של התובעת לבית החולים (פינוי שאין חולק כי אכן בוצע, בעוד שהטענה שלפיה מדובר במעין "תרגיל" של התובעת לא הוכחה). ובנוסף, מצאתי את עדות בנה של הנתבעת, שלפיה התאונה גרמה לרכב לנזק, אשר הצריך, בין היתר, את החלפת הפגוש (ולכן "בלע" חלק מהנזקים הקודמים), מהימנה. יחד עם זאת, אין חולק כי ברכב קיימים היו נזקים גם לפני התאונה; נזקים קודמים אלה ממוקמים באותו חלק של הרכב (חלקו האחורי-שמאלי) שאליו מתייחס גם דו"ח השמאי; והשמאי מטעם התובעת לא התייחס במפורש בחוות דעתו לאבחנה בין נזקים "ישנים" לבין נזקים נשוא התאונה ולא זומן על ידי התובעת ליתן עדות.