רצון נ' צדקה ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 5.11.15. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 6,268 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי ו-"שונות" (בזבוז זמן, עגמת נפש וכיו"ב).

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל יציאה פתאומית של רכב הנתבעים ממקום עמידתו בצד הדרך. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכבם היה בעמידה בשעה שרכב התובעת פגע בו. בדיון העידו נהגת רכב התובעת ונהג רכב הנתבעים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסת נהגת הנתבעת, בין היתר בשל אופי הפגיעה ברכב התובעת המלמד על תנועת רכב הנתבעים לעבר רכבה.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעים ועליהם לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

הנתבעים טענו כי הזמן שחלף בין מועד התאונה, כנזכר לעיל, לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי (במאי 2016) מנתק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תוצאות הבדיקה וחוות הדעת. נהג רכב הנתבעים אישר, עם זאת, כי התמונות שהוצגו בדיון ואשר תואמות לתמונות בחוות דעת השמאי אכן מלמדות על הנזק שנגרם בתאונה – ומשכך, ובהעדר חוות דעת אחרת או ערעור על מסקנות חוות דעת השמאי שצורפו, מצאתי כי התובעת הוכיחה נזקיה.

נטען עוד כי הנזקים אינם פרופורציונלים לשוויו של רכב התובעת בשעת התאונה (אשר נטען כי עמד על כ-9,000 ₪, ביחס לנזקים בשיעור של כ-4,700 ₪). לא מצאתי כי עלה בידי הנתבעים להציג ראיות התומכות בטענה זו, ומשכך – דינה להדחות.

נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לבזבוז, עגמת נפש והוצאות שונות, אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,268 ₪.