ת"ק 44475-09-14 שלום נ' מלכי

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין נזקים שנגרמו לחדר האמבטיה שלו, נוכח עבודה לקויה של הנתבע.

בכתב התביעה טען התובע כי הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם לביצוען של עבודות שיפוץ, אשר כללו, בין היתר, שני חדרי אמבטיה.

לאחר שהסתיימו העבודות והחל שימוש בחדר האמבטיה, התברר לתובע כי קיימת רטיבות אשר הלכה והתגברה.

התובע פנה לנתבע, אך משלא נענה, התקשר עם קבלן חיצוני (צד שלישי) אשר תיקן את הטעון תיקון בעלות של 1,100 ₪.

בעבור זמן נוסף התברר כי הרטיבות הביאה להתנפחות של דופן האמבטיה, עד כדי הצורך בהחלפתה בעלות נוספת של 2,500 ₪.

בנסיבות אלו טען התובע כי על הנתבע לפצות בעלות כולל של 3,600 ₪.

במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע כי עבודתו בוצעה כדבעי, ורק כשנה לאחר מכן פנה אליו התובע וביקש כי יבוא לבדוק כתם רטיבות שנוצר בתקרת המטבח. מחמת שגגה, נשכח ממנו הדבר, והתובע לא פנה אליו בשנית.

רק בחלוף זמן נוסף, פנה התובע ועתר לקבלת הסך של 1,100 ₪ בשל ביצוע עבודות התיקון. על אף שנמנעה מהנתבע האפשרות לבדוק את מקור הליקוי, הוא הסכים לשלם את עלות השכר הראוי לשיטתו בגין עבודה זו ובהיקף של 200 ₪ בלבד.

פנייה נוספת נעשתה רק בשנת 2014, לאחר ביצוע התיקון הנוסף, ורק לאחר שהתברר כי התיקון המקורי שבוצע, לא פתר את הבעיה.

לשיטת הנתבע, לא היה מקום לחייבו בעלות זו, נוכח חלוף הזמן, דרך ביצוע התיקון המקורית, והעדר הפנייה אליו במועד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לעדויות הצדדים וטענותיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי על הנתבע לפצות את התובע בסך של 800 ₪ . טעמיי להלן.

אין חולק כי עבודות השיפוץ בוצעו על ידי הנתבע.

כן אין חולק כי התובע פנה לנתבע, בעבור כשמונה חודשים ממועד סיום ביצוע העבודות, בטענה כי קיימת רטיבות.