ת"ק 44458-04-12 קליינברג(המנוח) ואח' נ' בן-עטיה

עניינה של התביעה שבפני בטענת התובעים אודות חוב של הנתבעת בגין מתן שירותי צילום.

אף שעסקינן בחוב, בסך של כ – 850 ₪ הוגשה התביעה ע"ס 25,000 ₪, בטענה להפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן השירות, בשנת 2007 ועד היום, ובדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות.

יובהר, כי זהו "גילגול שני" של התביעה, לאחר שזו הוגשה בפני כב' בימ"ש השלום בכפר סבא, בתא"מ 4426-09 ונמחקה בהחלטה בהסכמה, ביום 10.10.11.

ניהול התביעה, שהוגשה לאחר מכן בפני בימ"ש זה, הינו חריג בנוף התביעות הקטנות, במובן זה שגם בהליך שבפני, התנהלו הליכים מרובים ושונים, לרבות תיקון כתב התביעה (שינוי זהות התובע), קיום שישה (!) דיונים ומתן שני פסק דין בהעדר התייצבות אשר בוטלו.

נראה, כי תיק זה הינו ממין התיקים, בו לו היו בוחרים הצדדים לבוא בדברים, היה מסתיים, לפני שנים מספר תוך צמצום העלויות הכרוכות הן לצדדים והן למדינה בניהולו.

ולגופו של עניין –

לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות, מן הטעם שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל על כתפיהם.

אמנם התביעה דנא מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר בפניו קיימת גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הכלל ש"המוציא מחברו, עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את העובדות שבבסיס תביעתו, הן את הנזק שנגרם ואת הקשר בין הנזק לבין אותו אירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

לעניין נטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98, כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003], כי: