ת"ק 44451-03-16 שטרית נ' דדון

לפני תביעה כספית בקשר לדמי תיווך אותם טוען התובע כי על הנתבע לשלם, בהתאם להסכם שנחתם ביניהם לשם מתן שירותי תיווך למכירת דירתו של הנתבע בפתח תקוה.

אין מחלוקת כי ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 19.3.15 ואין מחלוקת כי הדירה נמכרה בחודש דצמבר 2015.

הנתבע טוען כי בעת החתימה על ההסכם הובהר לו שמדובר בתקופת בלעדיות למשך ארבעה חודשים, ומשתמה תקופה זו פעל לפרסום הדירה באמצעים נוספים – ובסופו של דבר מכר את הדירה לרוכשים שהופנו על ידי עובדת במשרדו של התובע, הגב' בלהה שמואלי, אך לאחר שזו הסכימה שלא ייגבו ממנו דמי תיווך אלא רק מן הרוכשים.

הנתבע מאשר עוד כי לא קרא את הסכם התיווך בטרם חתם עליו.

בדיון העידו התובע, הגב' שמואלי והנתבע.

התובע טען כי כל מטרתו של הנתבע היא להתחמק מתשלום דמי התיווך להם הוא מחויב על פי ההסכם והטעים כי הנתבע טען לקיומו של תמלול שיחה עם הגב' שמואלי – אולם כי זה לא הוגש. בחקירתו של הנתבע התברר כי הקלטת שיחה שכזו אינה בנמצא.

הגב' שמואלי הכחישה את הטענה שהסכימה לוותר על שכרה מן הנתבע.

הנתבע חזר על טענות כתב ההגנה.

בדרך-כלל הדין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאור הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא (ר', למשל, ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117 (1965)). חזקה זו מתעצמת, כאשר מדובר במסמכים מהותיים (ור' ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ' לופו, פ"ד נד(2) 559 (2000); ע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו (5) 365, 375 (2002)).

בפסיקה נקבע כי על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה (ר' ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז (3) 60, 91 (1983); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד (1) 497, 503 (1990); ע"א 1548/96 הנ"ל בעמ' 570), וכן נקבע כי "...נדרשות ראיות חזקות וברורות, עדות חד-משמעית ופוזיטיבית, בדבר נסיבות החתימה והכוונה שלוותה אותה".

לא שוכנעתי שעלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוטל עליו על מנת לסתור חזקה זו, ולא שוכנעתי שעלה בידיו לשכנע בדבר קיומה של הסכמה הסותרת את המסמך עליו חתם. משכך, דין התביעה להתקבל. הנתבע תמך טענותיו באמירה בעל פה, שנסתרה על ידי התובע ועל ידי העדה מטעמו, ולא מצאתי להטיל ספק בגרסתם – על אחת כמה וכמה כשזו נתמכה בראיות בכתב ובחתימת הנתבע עצמו. בטענות הנתבע לא מצאתי את אותן ראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות הגבוהה אותה דורשת הפסיקה.

אני פוסק כי הנתבע יישלם לתובע את סכום התביעה בסך 29,484 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 516 ₪ - ובסה"כ 30,000 ₪. הסכום ישולם בשני תשלומים שווים ורצופים – הראשון עד ליום 15.12.16 והשני חודש לאחר מכן.

לא ישולם הסכום במועד, יישא הסכום (או החלק שלא ישולם) הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.